שאלה זו יש לה כמה וכמה פנים, וננסה להקיף את כולם בעזרת ה'.

ראשית כל, צריכים לדעת, שמכל דבר שלומדים, הן בנגלה והן בנסתר, צריך הדבר להביא לידי מעשה בפועל ממש.

התורה מלמדת אותנו, ש"המעשה הוא העיקר" – ולכן, בכל דבר ודבר צריכים לשים בו את הדגש על הענינים המעשיים, שנוגעים לאדם בחיי היום יום שלו.

וכמו שהורה הרבי כמה וכמה פעמים, למוסרי שיעורים, רבני קהילות ועוד, שיש להם לשלב בתוך הלימוד שלהם – אפילו מעט – לימוד מהלכות הצריכות, הנוגעות למעשה בפועל.

ולדוגמא, במכתב מכ"ב אלול תשי"ד, בין הדברים כותב כך:

"בטח למותר לעוררם אשר בהשיעורים שלומדים צריך להיות גם כן שיעור בהלכות הצריכות מאורח חיים, ובפרט שהוזנח לימוד זה בכמה וכמה חוגים עד כדי כך שכשבא מעשה ליד אין יודעים איך יעשו ואת אשר יעשו ואשר לא יעשו, וכפי שמעיד החוש. וכבר ידוע עד כמה רבותינו הקדושים הזהירו על לימוד זה וכנראה גם כן בהקדמת שולחן ערוך דרבנו הזקן".

והנה, החיוב ללמוד את התורה הוא כולל את "כל התורה כולה" בפשטות, היינו הן הענינים הנוגעים למעשה בפועל, והן הענינים שהם בגדר "לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבוא במשפט על טענות ותביעות אלו" – ענינים שלא שייכים לבוא לידי מעשה בפועל, בכל אופן שיהיה, הנה כותב על זה אדמו"ר הזקן בתניא – שמאחר שעלו הלכות אלו ברצונו יתברך, הנה חל על זה גם הגדר של "תורת ה'" וישנה חובה ללמוד זאת.

אך עם כל זאת, שמדברים על סיטואציה של אדם שלא עסוק ראשו ורובו באהלה של תורה, ומגיע מתי שהוא לשמוע איזה שיעור תורה, או שהדבר היחידי התורני שהוא שומע הוא דרשת הרב בבית הכנסת בשבת, הנה כמובן שישנה עדיפות שבכל ענין שמלמדים, צריכים לשים את הדגש על הענינים הנוגעים ל"הלכות הצריכות" – מה שנוגע למעשה בפועל בחיי היום יום.

ובנוגע לעיסוק בענינים "מופשטים", הנה יש להקדים, מה שמפורש בשיחתו של הרבי, מליל ב' דחג השבועות תשי"א –

".. ויש לבאר ההוראה מזה בנוגע לעבודה, כמו בכל ענין שצריכים להביאו לעבודה בפועל.

– אחד שאל אצל כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שתי שאלות: שאלה א' בנוגע לאהבה ויראה, ושאלה א' בנוגע לעבודת המלאכים, והשיב לו כ"ק מו"ח אדמו"ר על שאלתו הראשונה בנוגע לאהבה ויראה, ואילו על שאלתו השני' בנוגע לעבודת המלאכים, לא השיב לו, באמרו, שעבודת המלאכים אינה נוגעת אליו".

ומזה רואים, שעניין שנוגע לעבודה של המלאכים, לא נוגעת אל האדם, כי הכל צריך לבוא לידי מעשה בפועל. כי כל עניין, אפי' עניין עמוק ביותר בתורת החסידות, בכללות הוא צריך להביא לידי "מעשה בפועל".

[ועיין בשיחות הרבי מהשנים האחרונות, שבהם רואים שישנו עניין של לימוד החסידות באופן של "מוחין בעצם" – שיש ביארו הכוונה בזה ע"פ מקורות אחרים, שהכוונה גם לענינים עמוקים ביותר שלא נוגעים למעשה בפועל כלל].

וכן ידוע מה שמובא, שאין דורשים ב"מעשה מרכבה" אלא לחכמים, הנה גם בזה ידוע מה שביום הראשון של חג השבועות מפטירים במעשה מרכבה – לכל באי בית הכנסת, בלי הבדל כלל אם האנשים מבינים או שכלל לא.

ומבאר הרבי באחת השיחות, שאף שכללות העניין לא ניתן להבנה, הנה גם בזה ישנו עניין שהוא מובן לכל – וכמו שכותב הרבי: "ומתורצת גם כן השאלה הנ"ל — מדוע קבעו הפטרה במעשה מרכבה שלא ניתן להבין לרוב בני אדם, כי אף שפרטי עניני המרכבה שנתפרטו בההפטרה אינם בהבנה והשגה כנ"ל, הרי בכחו של כל אחד ואחד להבין ולעמוד על תוכנה הכללי של ההפטרה, שכל פרטי המרכבה שראה יחזקאל הם "דמות", שעל ידם ידע יחזקאל והכיר ב"דמות העליונות"".

זאת אומרת, שגם בענינים המופשטים ישנם דברים שניתן להסביר לכל אחד, ובהם אכן ישנו עניין לעסוק ולהסביר, זהו חלק מהתורה.

אך מבהיר הרבי, בלקו"ש חל"ג – שיחה לחג השבועות, באלו דברים נאמר שלא דורשים בהם רק לחכמים, ושכל זה אכן שונה בנוגע ל"תורת החסידות" -

"אף שבנוגע למעשה מרכבה נאמר "אין דורשין כו' אלא אם כן הי' חכם ומבין מדעתו", הרי זה דוקא "במעשה מרכבה" כפי שהם בתורה שבכתב ושבתורה שבעל פה — כתובה בלשון הסוד שבתורה (פרטי מרכבת יחזקאל, ספרא דצניעותא וכו');

אבל בנוגע ללימוד פנימיות התורה כפי שנתגלתה על ידי האריז"ל ונתבארה על ידו, ואמר שבא הזמן ש"מצוה לגלות זאת החכמה", הרי כל אחד ואחד מחוייב בזה, ובפרט לאחרי עוד זמן — שנתבארה בתורת החסידות, ובמיוחד ולאחרי שנתבארה בלשון חכמי תורה בלשון דהבנה והשגה באופן ד"יתפרנסון", הרי זו "מצוה רמה ונשאה. . דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם".

ולסיכום כל הנ"ל: התורה כוללת את הכל, הן ענינים גלויים והן ענינים פנימיים ומופשטים. על האדם ישנה חובה לעסוק בכל התורה כולה, בפשטות. כמובן שמי שאין עתיו בידו, צריך הוא לעסוק יותר בענינים שהם בגדר "הלכות הצריכות" – ענינים הנוגעים לעבודת ה' בפועל בחיי היום היום, ע"פ התורה. אף שלא צריכים לעסוק בענינים שלא נוגעים כלל לאדם (כאותו אחד ששאל את הרבי הריי"צ על עניין בעבודת המלאכים), אך חידושה של תורת החסידות הוא שיש צורך ללמוד גם ענינים עמוקים, וזהו חובה על כל אחד ואחד.

וכידוע, שאחד החידושים העיקריים של תורת החסידות, הוא שבשביל לעורר את עם ישראל מעלפונו, ובשביל לעורר יהודים לעבודת ה', מוכרחים להאיר אותם באור תורת החסידות, לעוררם לתורה ולעבודה.