בעצם העניין שאדם מתענג מדברים טובים, הנה אין בזה שום בעיה, ומוטב שכך.
במבט ראשון, אין בזה שום פסול, בתנאי שמדובר, כמובן, בעניינים כשרים, חיוביים וערכיים. ועם זאת כשעסוקים בסוגיית פיתוח הקשר הזוגי ובהעצמתו, יש לשים לב לנקודה עדינה: כאשר עולמו הפנימי של אחד מבני הזוג מתמלא כולו בתחום מסוים, זה יכול להיות על חשבון הזוגיות.
כאשר אחד מבני הזוג עסוק בעניין מסוים שממלא את כל זמנו, יחסר לו זמן להשקיע בקשר הזוגי. הבעיה יכולה להיות חמורה אפילו יותר: העיסוק באותם עניינים וההנאה מהם ממלאים את כל נפשו, עד שאינו פנוי נפשית לקשר הזוגיות.
בחסידות מוסבר שהעונג הוא הביטוי הנפשי הנעלה ביותר: "אין למעלה מעונג", ולכן כאשר נפש האדם מתמלאת מעונג מסוים יתר על המידה, הזוגיות, מבלי משים, 'יורדת' בחשיבותה בעולמו הפנימי. בני הזוג יכולים לחיות יחד, לשהות זה עם זה שעות ארוכות, אך כל אחד מהם חי בעולמו שלו ובן זוגו אינו מעניין אותו באמת, כי העונג והכיף שלו באים רק ממקורות אחרים.
בעיה זו יכולה להופיע גם במקרים שבהם העיסוק שממלא את האדם הוא בתחום חיובי ומועיל באופן כללי כמו למידה, חסד ונתינה, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בסרטים, אינטרנט, ושאר דברים המענגים את האדם הנאה חיצונית בלבד (גם מבלי להיכנס לבעיות ההלכתיות שבזה, ואין כאן המקום להאריך בכל זה. ורק נקודה אחת: שנסיון השנים הוכיח, שקשרים שלמים התפרקו כתוצאה מכאלו נפילות, ואנשים לא יודעים היום כיצד למצוא את עצמם, בגלל שהם נפלו בכאלו דברים. וצריכים לשים לב, שאם ישנה איזו חולשה בנושא הזה, מוכרחים לבוא לטיפול באופן מיידי, ולא להשאיר את הדברים לזמנים שכבר יהיה יותר מסובך לבנות את הקשר. ואכ"מ להאריך בזה).
במקרים כאלה יש לדעת ולהפנים שיש בעיה, לזהות את ההשפעה השלילית שיש להתנהלות הזאת על הזוגיות, ויפה שעה אחת קודם, לפני שהדבר יהפוך להתמכרות שקשה להיגמל ממנה. אין מנוס מלקבל החלטה פנימית משותפת, להציב גבולות ולקיים בקרה עצמית. אוהד יצטרך להפנים שהזוגיות חשובה לא פחות מהלימודים, ויש לתחום ולהגביל את שעות הלימודים; שמעון יצטרך לעבוד פחות שעות; יעל תצטרך להגביל את שעות הבילוי עם החברות; ורועי יצטרך לדעת לכבות את המחשב. גם אם מדובר על דברים הנעשים בשל אילוץ, בלית ברירה, יש לדעת להגבילם, וכל שכן כשזה נעשה מתוך בחירה, מבלי לשים לב לתוצאות.
יש להדגיש: תחושת הנאה ותענוג שיש לאדם מעיסוקים שאינם קשורים ישירות לקשר הזוגי, גם היא טובה ותורמת לזוגיות, מאחר שאדם שאינו שמח ואינו נהנה, נחסם מקרבה וחיבור. הבעיה איננה ההנאה עצמה אלא העובדה שההנאה תופסת את כל עולמו, ולא נותר לו פנאי לזוגיות.
מסיבה זו חשוב שהפתרון לא יסתפק ב"סור מרע" - הגבלת ההנאה והתענוג של דברים אחרים המתפשטים יתר על המידה בזמן ובנפש, אלא יתמקד בעיקר ב"ועשה טוב" – הקצאת זמן איכות, שבו שני בני הזוג יחוו ביחד הנאה ותענוג מדברים משותפים.
בקשר זוגי אידיאלי הזוגיות תופסת מקום חשוב ומשמעותי בחיים, והיא כוללת בתוכה חוויה של עונג מעצם הנוכחות של בן הזוג וההימצאות לידו. בשביל לממש זאת במציאות, בני זוג צריכים למצוא עיסוקים משותפים ששניהם חווים מהם עונג: לשוחח ולהעמיק את הקשר, ללמוד ביחד, ליצור ביחד, לטייל יחד, להשתתף באירועים חווייתיים וכדומה.
גם כאשר ההנאה והתענוג באים מדברים פשוטים, יש להם ערך ומעלה: עצם החוויה המשותפת תורמת לקשר ומחזקת אותו. ובוודאי שכדאי וטוב שבני הזוג ימצאו גם הנאה ותענוג מדברים רוחניים וערכיים מצד עצמם, כגון עשיית מעשי חסד משותפים או קביעות לימוד תורה ביחד, לא בהכרח לשם השגת ידע אלא עצם הישיבה ביחד והעיסוק בלימוד מהנה.
וכך כתב הרבי במכתב לבני זוג שפנו אליו: "רצוי מאוד שתהיה לכם לפחות קביעות אחת ללמוד תורה ביחד, בנושאים המעניינים את שניכם, כגון פרשת השבוע, ענייני דיומא הקשורים לתקופה או חג מסוים וכו'". מומלץ לאמץ את הדברים בהחלטה זוגית משותפת, כי כך נוצר סוג של תענוג משותף, בעניינים חיובים.
ובמקרה הספציפי שלך, הנה מאחר שיש לך תענוג בלימוד, מומלץ מאוד לקבוע עם אשתך שעת לימוד, ובמיוחד בלימוד התורה, וכך תחוו את אותו התענוג בצורה משותפת.