לחיות גאולה

אדם זקוק לאוויר כדי לחיות. הרבי דורש מאיתנו לחיות גאולה ומלמדנו שלשם עלינו לנשום "אוויר של משיח". מהו אוויר של משיח?
בשיחת "דבר מלכות" של פרשת תולדות אומר הרבי:
"הענין ד'כל ימי חייך להביא לימות המשיח' מתבטא בכך שתכף כשניעור עצם הנשמה (שמתגלה עצם מציאותו ורק העצם) מרגיש בנשימת האוויר עניינו של משיח – אוויר של משיח ובלשון חז"ל "רוחו של מלך המשיח.
ויש לומר ש'אוויר (רוח) של משיח' הוא למעלה גם מ'אורו של משיח' כי אור של משיח מורה על ההתגלות דמשיח ע"י פעולותיו (כמו 'יילחם מלחמות ה'' עד ש'נצח' וכיו"ב) מה שאין כן אוויר של משיח המורה על העצם (חיות) דמשיח כלומר התגלות מציאותו (מציאות שקיימת גם לפנ"ז למלכות) בתור מלך המשיח ולאחרי התגלות מציאותו (אוויר שמעלתו גדולה לאין ערוך ממעלת אורו של משיח) מתחילה ההתגלות לעיני כול ע"י פעולותיו (אור של משיח)."
ניתן לפרש את הדברים כך:
חייו של האדם מורכבים ממגוון פעולות ומעשים שהוא פועל ועושה. יש חשיבות גדולה כמובן שכל אותן פעולות יהיו פעולות של קדושה שמביאות גאולה לעולם ועם זאת כולן נכללות בהגדרה 'אור' שעניינו התפשטות וגילוי.
ויש עניין עמוק ונעלה יותר – והוא האוויר של האדם שהוא העצמיות שלו. החיבור של האדם לעצמיותו פירושו שהוא מרגיש את עצמו בצורה נכונה. הוא מחובר למהות העצמית שלו עוד קודם שהחיבור בא לידי ביטויו החיצוני בעולם.
ובמילים אחרות: אנו נמצאים בעולם שבו מיוחסת חשיבות רבה לחיצוניות ומשום כך אין מנוס מלפעול גם בה. הפעולות המבליטות את החיצוניות נועדו להציג תדמית חיובית וראויה של האדם והן כעין "שיווק" שלו כלפי חוץ. פעולות אלו חשובות אבל יש להקדים להן התחברות ל'אוויר' לעצם החיות. חיבור זה הוא ההכרה וההערכה של האדם בטוב האלוקי העצמי שבו ביחידה שבנפש שהיא נקודת היהדות הפנימית (כמובא בהערה באותה שיחה) שאינה מותנית בשום דבר ואדרבה היא המקור והמניע הפנימי לכל הפעולות החיצוניות (כפי שמובא שם שהאוויר הוא המקור לאור).
זהו הפירוש האמיתי של "לחיות גאולה": לא די שאדם יפעל כלפי חוץ בפעולות של גאולה עליו לדאוג שהגאולה תהיה חלק מהעצמיות שלו שהיא התענוג והשלמות שבתוכו.
על פי זה נוכל גם להבין לעומק את משמעותו של הפתגם ב"היום יום" שאנו קוראים בימים אלו (ד' במרחשוון):
"לימוד התורה בכל יום ויום נוגע בנפשות ממש לא לבד בנפש הלומד כי אם גם בנפשות בני ביתו שאז אוויר הבית הוא אוויר תורה ויראת שמיים."
הרבי מדבר על החשיבות של האוויר של הבית שנוצר על ידי לימוד התורה. על פי האמור לעיל שהאוויר הוא העצמיות שלפני הפעולות ניתן להבין שהכוונה ללימוד תורה באופן של קשר עצמי. כאשר האב לומד תורה בבית בקביעות בכל יום ויום ובלימודו הוא מבטא את החיבור שלו ל'אותיות' התורה (כפי שמבואר בחסידות האותיות של התורה – הן העצמיות שלה). בהתחברות העצמית של האב הלומד לתורה – הוא מכניס אל הבית אוויר של תורה ויראת שמיים.
האוויר הגאולתי בבית צריך להתבטא גם בקשר העצמי עם בני הבית – ובעיקר הילדים. אנו מבטאים כלפיהם את ההערכה והאהבה העצמית שלנו אליהם שהיא מעבר ל"פעולות" שלהם כלומר: אהבה שנובעת מעצם היותם ילדינו ומתוך הקשר העצמי בינינו ואינה תלויה במעשיהם ובמידת הצלחתם.
זה המסר הטמון בפתגם שהובא לעיל: לא די בפעולות שאנו נוקטים. חשוב שנשים לב לאוויר לאווירה לחוויה העצמית השוררת בבית.
רעיון זה בא לידי ביטוי ביתר שאת ב"היום יום" לי"א בטבת:
"חיי האדם תלויים באוויר בו הוא נמצא. ללא אוויר אי אפשר לחיות ולפי סוג האוויר שנושמים כך הם החיים. כאשר חיים באוויר של תורה ומצוות אלו חיים בריאים. כשחיים באוויר של כפירה הרי אלו חיים בלתי־בריאים עם נטייה מתמדת לחלות במחלות מדבקות.
הרפואה הכללית־בסיסית הראשונה לכך היא לטהר את האוויר המשימה של טיהור האוויר רובצת על יודעי ספר ויודעי תורה. טהרת האוויר היא על־ידי אותיות התורה. כשנמצאים בחנות הולכים ברחוב נוסעים ברכבת ואומרים אותיות של תורה מטהרים בכך את האוויר. על כל אחד מיודעי ספר ויודעי תורה לזכור כלשהו בעל־פה: חומש תהלים משניות תניא כך שבכל הזדמנות ובכל מקום יוכל לחשוב ולומר את האותיות הקדושות שבתורה."
פתגם זה יוצר קשר בין העצמיות שבנו שתלויה באוויר ובין חובתנו לפעול כדי לטהר את העולם. כדי לטהר את האוויר נחוצה השפעה של האדם. כל עוד האדם מושפע – הוא איננו יכול לטהר. כאשר יפסיק להיות מושפע ויהפוך למשפיע – יוכל לטהר. וכיצד יהפוך ממושפע למשפיע? מתוך שיהיה מחובר לעצמיות האמיתית שלו ולעצמיות התורה המלווה אותו תמיד. מתוך החיבור תחדל התפעלותו מן הסביבה ואז יהיה מסוגל להשפיע עליה ולטהר את אווירהּ.
לפעמים האוויר בעייתי: יש אוויר רע רעיל (כמובא בפתגם האמור) של כפירה. אוויר כזה צריך להחליף: להוציאו ולהכניס במקומו אוויר של קדושה.
[ולהעיר מהמובא בהמשך תער"ב כרך ג' עמוד א'שכט בעניינו של ה'אוויר' על פי הפנימיות בדרגות האלוקיות למעלה.]
היבט נוסף שניתן ללמוד משימת לב ל'אוויר' הגאולתי קשורה למאמר חז"ל על הפסוק: "כל הנשמה תהלל י־ה" – כל הנשימה תהלל י־ה. על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו.
מאחר שכאמור האוויר שאנו נושמים מבטא את העצמיות שלנו גם בהודיה שלנו לה' עלינו להזכיר מלבד הטוב שהוא משפיע עלינו בתחומים שונים גם ובעיקר את ה'אוויר' היינו העצמיות שבנו עלינו להודות על חלק אלוקה ממעל שנתן בנו ועל היחידה שבנפש.
אנו חיים בתקופה שמתאפיינת בהדגשת חיצוניות (תדמית חיצונית) ושיווק. דווקא משום כך יש לתת את הדעת לחיות באוויר של משיח שפירושו כאמור להיות מחוברים לעצמיות שלנו הן בחיינו האישיים הן במערכות היחסים השונות – בבית ובין בני המשפחה וגם בשאר תחומי החיים. רק כך נוכל לחיות באמת חיים של גאולה חיים שהופכים את המציאות סביבנו למציאות אפופה אוויר גאולתי.