את הסיפור הזה על הרבי נ"ע בהיותו ילד בן ארבע או חמש שנכנס לסבו הצמח צדק ושאלו: "מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו, ולנו אינו נראה?" ותשובת הצ"צ "כשיהודי צדיק בן תשעים ותשע שנה מחליט שעליו למול את עצמו, ראוי הוא שה' ייראה אליו", מביא הרבי מה"מ בריבוי שיחות.
אך בשיחה זו, של שנת תשנ"ב, ישנו חידוש מיוחד, שלפיו מבאר הרבי, ששאלת הרבי הרש"ב אינה על המציאות של של "וירא אליו ה'", אלא על הגילוי של העניין. העניין של "וירא אליו ה'" ישנו לכל יהודי – בכל אחד יש בחינת היחידה, ניצוץ משיח, והוא קשור לקב"ה בכל מצב, אלא שלא תמיד הדבר גלוי וידוע, ויש צורך להביאו לידי גילוי.
שלמות הגילוי של "וירא אליו ה'" לכל יהודי תהיה בגאולה. ממילא, כשאנחנו מדברים על הגילוי הזה – אנחנו מדברים על גילוי גאולתי. הגאולה היא מציאות קיימת, ועלינו מוטל לגלותה אצלנו.
וכאן השאלה כמו שהינך כותב בשאלתך, איך באמת אנחנו יכולים לגלות את אותו המקום בתוכנו.. למרות שבפועל בעולם זה לא נראה כ"כ פשוט.
ראשית, צריכים להפעיל בעצמנו את ההשתוקקות. בכיו של הרבי הרש"ב על שלא זכה לגילוי נבע מרצונו העז לזכות בו. מי שלא רוצה – לא יוכל להגיע לכך. ולכן הצעד הראשון הוא הרצון: צריך לרצות, להשתוקק לגאולה. כפי שאמר הרבי ב"שיחה הידועה" של כ"ח בניסן, שצריכים לרצות משיח באמת.
נקודה זו איננה פשוטה: לא מדובר בפעולה שצריכים לבצע או צעקה שצריכים לצעוק אלא בתשוקה אמיתית שצריך להרגיש. אין כאן משחקים, אי אפשר לרמות אף אחד. מוכרחים שיהיה לנו אכפת, שנרצה את זה באמת.
וזוהי הדרישה מאיתנו: לגלות בתוכנו את ההשתוקקות למשיח. שעניין המשיח לא יישאר רק תשוקה למשהו רחוק, אלא יתחיל לחדור לתוכנו, שיהפוך לחלק ממהותנו וחיינו. ההשתוקקות מביאה אותנו לרצות בכל מאודנו לחיות באופן המתאים לגאולה, כי כיוון שאנחנו לא יכולים לסבול את המצב הגלותי – אנחנו רוצים להשתחרר ממנו ולהתחיל לחיות בהתאם לגאולה.
וההנחה שצריכה להיות ברורה, היא שאם דורשים מאיתנו את העניין, ברור ומובן שניתנו לנו הכוחות לזה. אם הרבי מביא את העניין הזה בתור עניין ששייך לכל אחד ואחד, הרי שכן היא האמת.
אף אחד לא יכול לפתור את עצמו מעבודה זו, ולומר שלו אין זה שייך, או לו זה כן שייך, כי דבריו של הרבי נאמרו לכל אחד ואחד מישראל, וכן הוא האמת, שכל אחד ואחד מישראל שייך לעורר בתוכו את אותה ההשתוקקות העצומה לראות את אותו הגילוי העצמי.
אנחנו חיים בתקופה שבה מתחוללות תהפוכות שונות בעולם כולו: במישור הבריאותי, במישור הפוליטי, ובהתפתחות הטכנולוגיה. ניכר במוחש שאנו עדים לתהליך בהתהוות הן בארץ הקודש הן בעולם כולו: 'העולם הישן' צועד לקראת הפיכתו ל'עולם חדש'.
אומנם אפשר להציע דרכי פרשנות שונות לתהליך, אך כאמונים על דברי הרבי אנו יודעים שכל זה חלק מתהליך של גאולה.
עלינו רק מוטל לפקוח את העיניים ולראות את זה, וכדי להיטיב לראות, עלינו להרגיל את עצמנו להתבונן במציאות מבעד למשקפיים של תורת החסידות.
באותה השיחה הרבי מדגיש שהפעולה המרכזית של אדמו"ר הרש"ב הייתה יסוד ישיבת תומכי תמימים, שבה ילמדו חסידות בהבנה והשגה, כפי שאכן עולה גם ממאמרים של הרבי הרש"ב, שבהם הוא מלמד שאפשר לתפוס ענייני אלוקות בצורה מובנת ומוחשית, "ראיית עיני השכל".
לימוד ופיתוח התבוננות חסידית עוזרים לאדם לסגל מבט גאולתי. בגאולה נהיה שקועים כל הזמן בידיעת אלוקות, הכול יהיה כל כך בגילוי, שכולנו נוכל לתפוס ולהשיג אלוקות; וכשאנחנו לומדים חסידות, והשכל שלנו תופס את ענייני האלוקות הגבוהים – אנחנו מתחילים לגלות אלוקות בעצמנו, ומתכוננים בצורה הטובה ביותר לגילוי שיהיה בגאולה.
בכמה וכמה שיחות מבאר הרבי, עד כמה בכוח המחשבה וההתבוננות, שמגיעים לאחרי לימוד והבנה, ניתן לפעול על רגש הלב, שירגיש כמו שהוא צריך להרגיש.
לעתיד לבוא, כל העולם יהיה חדור בגילוי אלוקות. המטרה שלנו היא להחדיר מעין זה בחיים שלנו עכשיו, שגם אצלנו כל פרט יצעק אלוקות; שכל דבר אצלנו יהיה קשור לעניין של משיח, ומתוך כך כל המציאות שלנו תהיה אפופה ומוקפת גילוי האלוקות.
העבודה בעניינים הללו – התשוקה, החיים בהתאם לגאולה ולימוד החסידות – תביא את ה"וירא אליו ה'" להתגלוּת אצלנו, וממילא גם בעולם כולו – בגאולה האמיתית והשלמה.