נקדים בתחילה מה שמבואר בעניין השהייה על גבי פלטה בערב שבת. הנה מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנג סעיף ה, שמותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו לחממו, לפי שאין דרך בישול בכך.

והוסיף הרמ"א שיש מתירים ליתן לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום, כי מאחר שלא הטמינו בו אלא רק אפו בו מבעוד יום, אזי לא נשאר בו רק הבל מועט, ואין לחוש לבישול, ובלבד שלא נצטנן לגמרי, ויש מחמירין בזה. ואם החום כל כך בתנור, עד שהיד סולדת בו, אסור.

וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור גם לומר לאינו יהודי לעשותם, ולכן אסור לומר לאינו יהודי לחמם את הקדירה אם נצטננה, ואם עשה כן, אסור לאוכלו אפילו צונן. אמנם אם לא נצטנן כל כך, שעדיין ראויים לאכול, אם חממו אותו האינם יהודים, מותרין לאכול.

ומסיים, שלכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאים הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבים אותן אצל תנור בית החורף או עליו, ומבערת השפחה אחר כך התנור ההוא, ועל ידי זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל על ידי ישראל, אסור במקרה כזה.

אבל אם הקדירות עדיין חמין, מותר להעמידן אצל תנור בית החורף, מאחר שנתבאר שתנורים שלנו יש להם דין כירה, וסמיכה בכירה שאינה גרופה וקטומה הרי היא כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה. וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת אפי' הניחה על גבי קרקע, והוא הדין לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום הואיל והקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו, וכן המנהג פשוט להתיר.

ובמשנה ברורה פירש את המנהג שהביא הרמ"א, שכיון שאסור לומר לאינו יהודי להחם, לכך נוהגים שהנוכרי נותן את התבשיל שנתקרר לגמרי על התנור קודם שהוסק שאז אין שום איסור כיון שאין שום אש בתנור, ומה שמסיק אחר כך את התנור עיקר כונתו אינו אלא לחמם בית החורף שמותר כי הכל חולים הם אצל צינה, ולא לחמם את התבשיל. ואף שזהו בגדר 'פסיק רישא' לגבי התבשיל - שנתחמם ממילא, מכל מקום באמירה לנוכרי שהוא שבות שאין בו מעשה לא מחמירים כל כך ומתירים אף בפסיק רישא.

אמנם בהמשך דבריו מסייג את מנהג הרמ"א, וכותב שכל מנהג זה אמור רק בהנחה על גבי תנור בית החורף שלנו שאין דרך לבשל בחול על גביו מלמעלה, לכך נוכל לומר שאין עיקר כונת הנוכרי בהיסק רק לחמם הבית ולא לבשל הקדרות שעומדות מלמעלה על גבי התנור, אבל התנורים שדרך הכל לבשל בחול על גביהן מלמעלה, איסור גמור יש בזה להעמיד המאכל לחמם על ידי נוכרי אפילו קודם הסקה, כי ודאי כונת הנוכרי בהיסק אחר כך גם בשביל בישול הקדרות.

וכן החמיר על כך מאוד בשאלות ותשובות שואל ומשיב חלק ג סימן ג; שלא שייך בנידון זה המנהג, ואדרבא יש להוסיף איסור, שהמבשלת היא לא תרגיש שום הבדל בזה שזה דרכה בחול להוסיף מטעמים או איזה ירק בקדירה וכאן הרי היא מבשלת בשבת ויש חיוב חטאת וכרת בענין זה והיא לא תבין שזה מקרי מבשל, שההמון לא ידעו זאת, וגם בני הבית הדיוטים לא יבינו זאת, על כן יראה להזהיר את העם לבל יעשו כזאת וישראל קדושים הם וישמעו לקול התורה.

ובשאלות ותשובות אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ס, כתב לגבי הנחת קדירה על ידי שעון שבת באופן שיתחיל לבשל למחר ביום השבת כשעה לפני זמן האכילה, שפשוט שאסור להתיר זה, שהרי על ידי מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת, ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לגוי מטעם זה.

ואין זה דומה למה שמותר להעמיד קדרה על גבי האש אפילו רגע אחת קודם השבת שיתבשל בשבת כשאין חשש חיתוי, כי זהו משום שכל מלאכה שעושה האדם במלאכת בשול הוא העמדת הקדרה על גבי האש, שבעצם הבשול אינו עושה האדם, ולכן בהעמדתו הקדרה על גבי האש בערב שבת הוא כגמר האדם כל מעשיו במלאכה זו של בשול ולא שייך לאסור על מה שעושה שוב האש, אבל כאן שעדיין לא שייך להחשיב כנעשה המלאכה כהא שהעמיד בערב שבת את המורה שעות שיותחל המלאכה דוקא בשעה פלונית בשבת זה הרי לא נעשה בהמלאכה עדיין כלום מערב שבת, שאין להתיר מצד זה.

אמנם בפסקי תשובות הערות סימן רנג הערה 289 כתב, שדבר שאין בו משום בישול (כמו דבר יבש לגמרי) מסתבר שמותר להניחו על גבי קדירה הפוכה, ואולי גם לכתחילה רשאי לכוין הפלטה שתידלק בשבת, כשמניח עליה באופן כזה.

וכמו כן ציין שהחזון איש מתיר בהעמדת קדירה עם שעון שבת כשמניח דבר שאין בו משום בישול מערב שבת אפילו לכתחילה, וכדבריו פסקו חלק מהפוסקים כמו בשאלות ותשובות ציץ אליעזר חלק ז' סימן טז ויח, וכן בספר שמירת שבת כהלכתה פרק א סעיף כו. אך כמובן כל זה בתבשיל שנתבשל כל צורכו, אך בתבשיל שלא נתבשל כל צרכו לדברי הכל אסור, משום זלזול שבת.

העולה מן האמור: שאין להניח קדירה מערב שבת באמצעות שעון שבת שתדלק בשבת ויבשל הקדירה. ואם מניח תבשיל שאין בו משום בישול (כמו דבר יבש לגמרי המבושל כל צורכו) ורק רוצה שיתחמם בשעה מסויימת בשבת, מעיקר הדין מותר. אמנם מן הראוי לכתחילה להימנע מכך משום שאפשר שיגרם מכך מכשולות שונים לאנשים שאינם בקיאים, אך בעת הצורך יש להקל.