ישנו מכתב של הרבי הריי"ץ שמסביר שאחד מעמודי התווך הבסיסים ביחסי אנוש בכלל ובבית בפרט הוא טוב לב.
בהקבלה לסדר הספירות, טוב לב הוא כנגד ספירת התפארת, שמכונה בחסידות בריח התיכון – כלומר המידה והתכונה האמצעית (בין החסד לגבורה). תכונה זו היא 'לב הדברים', כלומר העומק והפנימיות של המידות והתכונות האחרות.
מהו טוב לב? מדוע הוא מיסודות הבית היהודי? כיצד מגלים אותו בתוכנו?
המשנה בפרקי אבות (ב', י) דנה בבירור הדרך הטובה שעל האדם לנהוג בה בעולם. המשנה מספרת על שיחה בין רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו. רבי יוחנן פונה לתלמידיו בשאלה: "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?" התלמידים משיבים: רבי אליעזר אומר "עין טובה", רבי יהושע אומר "חבר טוב", רבי יוסי אומר "שכן טוב", רבי שמעון – "הרואה את הנולד". האחרון, רבי אלעזר בן ערך, אומר "לב טוב". על כך אומר רבי יוחנן לתלמידיו: "רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם".
בהמשך, כשרבי יוחנן, אומר: "צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם?" שוב עונים תלמידיו תשובות שונות "עין רעה", "חבר רע", "שכן רע", "הלווה ואינו משלם", ורבי אלעזר אומר: "לב רע", ושוב, רבי יוחנן מבכר את תשובתו על פני תשובתם כי דבריו כוללים בתוכם את דבריהם.
משנה זו מלמדת אותנו עד כמה יסודית וכוללת היא מידת הלב הטוב.
דבר ודאי הוא שאין אדם שחפץ להיות 'רע' או להיות קשור עם בעלי 'לב רע'. למרות זאת, כלל לא פשוט להיות טוב.
בדרך כלל הדבר שמניע אנשים להיות 'טובים' או 'רעים' הוא צורת החשיבה שלהם על המציאות. כאשר אדם חושב מחשבות לא נכונות על עצמו ועל המציאות ממילא התוצאה תהיה שהמעשים שלו לא יהיו טובים שכן הם תוצאה ישירה של מחשבותיו המעוותות. ככל שהאדם יתייגע לקנות חוכמה ולחשוב מחשבות נכונות ומתוקנות על עצמו ועל העולם, הרי ממילא מעשיו יהיו טובים.
המהר"ל מפראג מסביר ש'לב טוב' הוא 'לב טהור': כשהלב אטום ומוסתר בעורלה, ייגרם ממנו הפך הטוב, אך משתוסר העורלה והלב יטהר, יתגלה באדם הרצון להיטיב. לכן העבודה הפנימית של טיהור הלב וחשיפת הרצון לגמילת טוב עם הזולת חשובה מאוד ביחסי אנוש בכלל ובין בני זוג בפרט. ככל שרצון זה יתגלה יותר, תשתפר הזוגיות ותפרח.
המושגים טוב ורע מוכרים מחטא עץ הדעת. לפני החטא היה האדם אך טוב וטהור. באוכלו מעץ הדעת איבד את טהרתו ונכנס בו גם הרע. באכילתו גרם האדם לאנושות ולעולם לערבוב הטוב עם הרע.
בחסידות מבואר שבפנימיות אין באמת רע והכול טוב (ובלשון הקבלה: בפנימיות הכתר יש רק טוב - "לית שמאלא בהאי עתיקא" - אין צד השמאל [הגבורה] בדרגת העתיק יומין - פנימיות הכתר. שם מתקיים "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", טוב ללא גבולות).
לעומת זאת בהנהגה הגלויה נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" (דברים ל', טו). בגלוי ישנה מציאות המורכבת מטוב ורע; האדם הוא 'עולם קטן', וההנהגה של טוב ורע יחד קיימת גם בו.
מכאן אנו יכולים להבין לליבו של האדם - בפנימיות ליבו שוכן אך טוב, אבל בחיצוניות הלב, בממד הגלוי, יש גם רע. האדם צריך לנהוג בעולם בטוב, אך לעיתים הוא נדרש להשתמש גם ברע. בהתנהלות בעולם, גם האנשים הטובים, הרגישים לזולת וכואבים את כאבו, צריכים להשלים עם המציאות שלעיתים מכאיבים להם, ולהבין שאלו המכאיבים להם עושים זאת כמנגנון להגנה עצמית וכדומה.
אולם בבית, בין בני הזוג, הדרישה היא להתנהג במידת הטוב בלבד. על כל אחד מבני הזוג להשפיע רק טוב וחסד על זולתו.
יש להתרחק מאוד מהתפיסה המוטעית שכדי להגיע לקרבה אמיתית ולאיזון בזוגיות, כדאי לפעמים להתרחק או להכאיב, אולי כדי שבן הזוג יעריך את הטוב.
נוסף על כך, בבית שבו יש קרבה גדולה כל כך בין שני אנשים, נדרשת חשיפת פנימיות הלב. יש לגלות את הפנימיות שבה אין ממד של רע, כאמור.
הדרך הכי טובה להתמודד עם כל הבעיות, עם כל הקשיים, זה שבאים לדברים מתוך מקום של "טוב לב", מקום שאוהב ומכבד, ולא ממקום של רוע ועונש.
צריכים לגלות בתוכנו את הנהגתו של הקב"ה, כפי הציווי שהצטוונו – "והלכת בדרכיו" – לגלות את פנימיותו של הקב"ה בתוכנו, ששם אין רע, "לית שמאלה בהאי עתיקא" – המקום שבו אין שמאל ואין מציאות של רע.