שלום לך, צריך לעשות סדר בדברים. כשאומרים שג' קליפות הטמאות אין להם עליה לעולם, הכוונה היא - שאין לאדם רשות להשתמש בעניינים של שס"ה מצוות לא תעשה, גם לא בשביל להעלותם לקדושה, כי הם יונקים מג' קליפות הטמאות, שלהם אין עליה לעולם רק העברה מהעולם. האדם עצמו הוא לא קליפות הטמאות. גם בשעה שהאדם עבר עברה עם היד שלו לדוגמא, היד שלו לא נהפכה לשלש קליפות הטמאות חלילה. היד שלו היא יד של יהודי, וכידוע שגם גוף של יהודי הוא גוף קדוש (ולא רק הנשמה). אלא שבשעת העבירה, החיות של הנפש הבהמית שנמצאת בתוך הגוף, מקבלת את הכח שלה, באותה שעה בלבד, מג' קליפות הטמאות, ואותו כח שנתן ליד את האפשרות לבצע את העבירה באותו רגע, הוא יצטרך לעבור מן העולם. אך לא הכוונה, על כללות הנפש, ובטח ובטח לא על כללות הגוף עצמו. זה כמו שנאמר, שכאשר הבגד מתלכלך, הרי צריך לנקות אותו מהלכלוך, אך זה לא אומר שזורקים את הבגד לפח... וכך בשעה שאדם עבר עבירה, הוא מכניס טומאה לעצמו באותו זמן, ואותה טומאה תצטרך לעבור ממנו, אך לא שכללות הנפש והגוף נהפכו להיות ג' קליפות הטמאות. אמנם, כאשר יש טומאה באבר פרטי זה פועל חלישות על כללות הנפש, אך שוב, זה ענין של חלישות ולא התבטלות לגמרי חלילה. נוסף לזה - כל מה שהוסבר עד עתה זה לפני שהאדם עשה תשובה. אבל לאחר שעשה תשובה, גם אם עשה תשובה בדרגה הנמוכה ("תשובה תתאה"), שוב יכולה נפשו וכוחותיה להעלות לקדושה. אמנם, בכדי שהקליפות הטמאות עצמם יהפכו לקדושה, מסביר אדה"ז בפרק ז' בתניא - שצריך תשובה מאהבה גדולה, שזדונות נהפכו לזכויות, אבל בשביל שהקליפות הטמאות שנדבקו בנפש לא יפריעו לה לעלות, מספיק אפילו תשובה רגילה. לסיכום, אין לך מה לדאוג, בכל מקרה לא מדובר על ביטול כללות הגוף והנפש, אלא העברה של כוחות הטומאה שנדבקו בה, ובטח ובטח אם עשית תשובה, הרי התשובה מבטלת את הכל מעיקרא. ניתן להרחיב את היריעה, בביאור "משכיל לאיתן" על הפרק הזה.