כשרות

לגבי תנורים של זמנם, ישנם אופנים מסויימים בהם מותר לאפות יחד בשר וחלב בתנור אחד. אבל לגבי תנורים ביתיים של זמננו, מוסכם על פוסקי זמננו, שאין היתר לאפות בשר וחלב בו זמנית, שכן נוסף לכך שהתנורים שלנו אטומים לגמרי ואינם גדולים כל כך וממילא יש לאסור בהם משום ריח, יש לאסור בהם גם משום זיעה.
האם יש לחוש לריח או זיעה כשאופים בתנור זה אחר זה:
אמנם פוסקי זמננו האריכו לדון לגבי אפייה של בשר וחלב בזה אחר זה באותו תנור. דיון זה נובע מהשאלה האם יש לחוש לריח בזה אחר זה, והאם יש לחוש לזיעה בזה אחר זה, כדלקמן.
אפיה תחת מחבת אחת זה אחר זה אוסרת עם המחבת הזיע משניהם:
הרמ"א כתב כך: "אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולים (שהאיסור וההיתר שניהם מגולים תחת המחבת) – אסור אפילו בדיעבד. והוא הדין אם אפו בכהאי גוונא פת עם בשר – אסור לאכלו בחלב. אבל בזה אחר זה – אין לחוש, אלא אם כן הזיע המחבת משניהם, דאז אסור אפילו בזה אחר זה, אם היו שניהם מגולים, דהוי ככיסוי של קדרה" (המחבת נחשב כמו כיסוי של סיר, ואסור להשתמש באותו כיסוי לחלב אחר בשר או להיתר אחר איסור).
בזה אחר זה אין לחוש לריח, אך יש לחוש לזיעה:
נמצא אם כן שאין לחוש לריח בזה אחר זה. הטעם מבואר בש"ך, משום שריח אינו דבר ממשי כל כך, וממילא אין לחשוש שהריח נבלע בכלי באופן שלאחר מכן נפלט מהכלי למאכל שנאפה מאוחר יותר. אבל לזיעה יש לחוש אפילו בזה אחר זה.
חלקת יעקב אסר אפיית חלב אחר בשר:
על פי זה פסק בשו"ת חלקת יעקב שאין להתיר לאפות בתנור מאכל חלבי לאחר מאכל בשרי, ואף בדיעבד (שכבר נאפה) יש סברא גדולה לאסור.
גם לשו"ע יש לחוש לזיעה בזה אחר זה:
בשו"ת יביע אומר כתב שגם מדברי השו"ע בהלכות בשר בחלב עולה שיש זיעה אחר זיעה. זה לשון השו"ע שם: "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדרה של בשר, הזיעה עולה ונבלעת בקדרה ואוסרתה". ומבואר בדגול מרבבה שגם המחבת שלמטה נאסרת, משום שהזיעה עולה תחילה מן המחבת החלבית אל תחתית הסיר הבשרי ונאסרת, ולאחר מכן חוזרת ונופלת למטה ואוסרת את המחבת. ביביע אומר האריך להוכיח מדברי הבית יוסף במקום אחר שכך הדין לשיטת השו"ע, ודחה את החולקים על הדגול מרבבה. על פי זה כתב יביע אומר שלכאורה יש לאסור אפייה של בשר וחלב בזה אחר זה, מפני שהזיעה הנדבקת ונבלעת בדופני התנור, חוזרת ונופלת על ידי הזיעה של המאכל האחר ואוסרתו.
שבעה צירופים להקל באפיית בשר אחר חלב:
יביע אומר הביא שיש שהתירו אפייה של בשר וחלב בזה אחר זה בתנורים שלנו, וכתבו שאין לחוש בזה לזיעה אחר זיעה (לדוגמא: שו"ת ישכיל עבדי, שו"ת טוב טעם ודעת לגר"ש קלוגר). לדברי יביע אומר אפשר לסמוך על המקילים, לפי שיש לצרף בזה מספר צדדים להיתר: א אם אופה בתנור מאכלים ולא משקים, יש אומרים שזיעת מאכלים אינה כזיעת משקים. ב יש אומרים שהחום שבתוך התנור מייבש את הזיעה. ג יש הסוברים שאיסור זיעה מדרבנן ולא מדאורייתא. ד יש החולקים על דגול מרבבה הנ"ל וסוברים שהזיעה אינה יורדת למטה בחזרה. ה שמא הזיעה היורדת בטילה בששים. ו יתכן שמה שהחמיר הרמ"א בזיעה אחר זיעה במקרה שאפו או צלו איסור והיתר מגולים תחת מחבת אחת והזיע המחבת משניהם, הוא רק במקרה שהמחבת נמצא בסמיכות אל האיסור וההיתר באופן ששתי הזיעות מתערבות יחד ואוסרות, אבל בתנור שלנו שיש חלל גדול בתוכו וההבל מתפשט בכל החלל ויוצא החוצה בפתיחת התנור – אפשר שאין לחוש לזיעה שתדבק בתנור ותפול למאכל שנאפה לאחר מכן. ז בדרך כלל רגילים להסיק את התנור זמן מסויים לפני האפייה, ובזמן זה הזיעה של המאכל הקודם נשרפת.
ליביע אומר מותר לאפות מאכל חלבי כעבור 24 שעות ולאחר הסקת התנור:
למסקנת יביע אומר: בתבשיל לח יש להחמיר שלא לאפות בשר וחלב זה אחר זה אפילו אם עברו כבר 24 שעות מהאפייה הראשונה. ובמאכלים כגון עוגת גבינה לאחר צליית בשר – ניתן להקל לאחר שעברו 24 שעות מצליית הבשר, ויניח את העוגה בכלי חלבי, ויקפיד להסיק את התנור לפני האפייה כ-20 דקות על מנת שחום התנור יסלק כליל את הזיעה המועטת במידה שנשארה בתנור. והנוהגים להקל בזה במאכלים גם לפני שעברו 24 שעות אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו.
בזמננו כבר פשט המנהג לייחד תנור לבשר ותנור לחלב, כגון לרכוש תנור עם שני תאים נפרדים.