כשאין לוי בנמצא ליטול את ידי הכהן לברכת כהנים מי יטול את ידיו?

איתא בגמ' מסכת סוטה (לט א) "ואמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר (תהילים קלד ב) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'".
בגמ' לא נתפרש ע"י מי נעשית נטילה זו ואכן תמה הב"י (או"ח סי' קכ"ח) על המנהג שנהגו בספרד שהלוי נוטל את ידי הכהנים שמנין להם דבר זה אלא שכתב הב"י "שזכני ה' ומצאתיו מפורש במדרש הזוהר פרשת נשא".
וז"ל הזוהר (כפי שמובא בב"י): "תנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה דיבעי לקדשא ידוי ע"י דקדישא מאי קדישא דא ליואה דיבעי כהנא ליטול קדושה דמיא מן ידוי" דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין וכתיב בלוים וגם את אחיך מטה לוי וכו' שבט אביך כו' מכאן כל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושה ולא יטול קדושה דמיא מבר נש אחרא דלאו קדישא".
[בתרגום חפשי - כהן שרוצה לנשוא כפים צריך להוסיף קדושה על קדושתו בקידוש ידיו על ידי קדוש הוא הלוי שצריך הכהן ליטול את קדושת נטילת הידיים ע"י הלוי כנאמר "וקדשת את הלוים" – הרי הם קדושים וכן נאמר בלוים "וגם את אחיך מטה לוי וכו' שבט אביך" וכו' מכאן אנו למדים שכל כהן שפורש כפיו צריך להתקדש ע"י קדוש כדי להוסיף קדושה על קדושתו ולא יטול את קדושת המים מאדם אחר שאינו קדוש].
הסברת דברי הזוהר (ע"פ דברי רבינו הזקן בשולחנו): מהפסוק "וגם את אחיך מטה לוי וגו' הקרב איתך וילוו עליך וישרתוך" למדו בזוהר שהלויים צריכים לקדש את ידי הכהנים הסיבה למנהג הוא בשביל שהכהנים יוסיפו קדושה על קדושתם ע"י הלוי שנקרא קדוש כנלמד מהפסוק "וקדשת את הלוים".
והנה במקום שאין לוי בנמצא כתב הב"ח וז"ל: "ומצאתי במחזור ישן כתוב ע"ש מהר"י מולין ז"ל דבמקום שאין לוים רק כהנים אז אם יש בכור יתן מים לכהנים לנטילה לעלות לדוכן עכ"ל והיינו לומר דיש שם ג"כ ישראלים אלא שאין שם לוים וכהנים יחד רק כהנים בלבד אז הבכור כשהוא פטר רחם שהוא קדוש נכנס תחת הלוי ויוצק מים ע"י כהנים".
כלומר מכיון שהלויים קדושתם היא מכח הבכורות (כלשון הפסוק במדבר ג יב) "ואני הנה לקחתי את הלוים..תחת כל בכור פטר רחם") לכן יש בבכורות קצת קדושה ומשום כך במקום שאין לוי בנמצא הבכור נוטל במקומו.
והעיר המגן אברהם (שם ס"ק ז) שמלשון הב"ח משמע שדווקא בכור פטר רחם היינו בכור לאם נכנס תחת הלוי ליטול את ידי הכהנים אבל בבכור לאביו בלבד "לא מצינו קדושה האידנא".
(רבינו הזקן הביא את דבריו אלו של המגן אברהם והסביר שאכן פעם כן היתה קדושה לבכור מאביו בלבד משום שגם הוא שירת כשהיתה העבודה בבכורות.
באגרות קודש (חלק י"ח ע' רמ"ח) עונה הרבי על תמיהת השואל מנא ליה לרבינו הזקן דין זה הרי לא מצינו בשום מקום קדושה בבכור אלא בפטר רחם?
כמענה על כך עונה רבינו: "ומחוורתא מכל - דמקורו הוא מסתימות לשון המשנה (זבחים קיב ב) "ועבודה בבכורות". וכן הוא בתרגומים לשמות כד ה".
היינו מקורו של רבינו הוא מסתימת לשון המשנה שלא חילקה בסוגי הבכורות. אלא שמסיים רבינו "וצע"ק מבכורות - ד ב - דמקשר זה עם מה שנאמר "קדש לי כל בכור" דבפטר רחם קאי וי"ל" ).
והנה במקרה שאין גם בכור פטר רחם ליטול את ידי הכהן כותב רבינו: "ואם אין שם לא לוי ולא בכור טוב שיטול ידיו הכהן בעצמו משיטול על ידי ישראל שמוטב שיתקדש על ידי עצמו שהוא קדוש משיתקדש על ידי ישראל שאינו קדוש כמותו".
היוצא לנו מדברי רבינו שיש שלוש רמות זו למטה מזו באדם הנוטל - א) המובחר הוא שיטול הלוי את ידי הכהן משום שהלוי נקרא קדוש. ב) אם אין לוי יטול ישראל שהוא בכור פטר רחם. ג) אם אין בכור פטר רחם יטול הכהן בעצמו את ידיו משום שעדיף שיתקדש הכהן ע"י עצמו שהוא קדוש מאשר ע"י ישראל שאינו בדרגת הקדושה כדרגת הכהן (על אף שגם הישראל קדוש אבל עדיין אין זה בערך לקדושת הכהן).