בגמרא מסכת כריתות (ט, רע"א) מדובר אודות כריתת הברית בין בני ישראל ובין הקב"ה בשעת מתן תורה. ושם איתא, שאבותינו "לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם (קרבן). . מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים. . הרצאת דמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל. . טבילה מנלן דכתיב ויקח משה את הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה".

ישנם מחלוקת בין התנאים בנוגע לכמה וכמה פרטים בברית זו, באיזה יום היה כל אחד, ואין כאן המקום להכנס לכל זה (וכל זה צריך לביאור בפני עצמו) וכאן נעמוד על שאלתך – היכן היתה "קבלת המצוות" של בני ישראל.

וכדי להסביר כל זאת, יש להקדים דיוק במאמר חז"ל זה שהכניסה לברית היא "במילה וטבילה והרצאת דם", שלכאורה מדוע לא מנו גם קבלת מצוות, שהיא ענין עיקרי בגירות.

ולא רק שקבלת המצוות היא ענין עיקרי, אלא זהו עיקר הגירות. וכמו שנפסק להלכה בשולחן ערוך (טושו"ע יו"ד שם ס"ג. וראה ט"ז שם (סק"ט) "שזהו גוף הדבר") שאם לא היתה קבלת מצוות בפני שלשה (וביום) מעכבת.

ואם זהו עניין כל כך עיקרי ומהותי, עד שזה עיקר הגירות, מדוע לא נמנה עניין זה בעניינים שבהם נכנסו ישראל לברית?

אך מבאר זאת הרבי מה"מ (לקו"ש חל"ג שיחה לחג השבועות) בביאור מיוחד:

"קבלת מצוות אינה (רק) אחד מהדברים המכניסים את האדם לברית, אלא היא היא (חלק מ)הברית עצמה, וכדיוק לשון הרמב"ם "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית. . וכן לדורות כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן". הרי, שהענין ד"יקבל עליו עול תורה" הוא חלק מהרצון "להכנס לברית".

ומזה מובן בפשטות למה לא נמנית קבלת מצוות בין תנאי הגירות, כי כשאין קבלת מצוות, אין זה חסרון בתנאי הגירות, אלא אין כאן גירות, ורק לאחר שרוצה "להכנס ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה" יש חלות הגירות במילה וטבילה, מה שאין כן אם לא הקדים קבלת עול תורה ומצוות, אין כאן מעשה גירות".

ובביאור מה היתה בעצם אותה קבלת המצוות, מבאר בזה הרבי כך:

בפירוש הכתוב "ויספר (משה) לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", כתב רש"י (ע"פ המכילתא) דקאי על מצות פרישה והגבלה, ז' מצות שנצטוו בני נח, ומצות שניתנו במרה (שבת כבוד אב ואם פרה אדומה ודינין), ועל דרך זה בפסוק "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", פרש"י ש"ספר הברית" היינו "מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטו במרה".

ובבירור אותן המצוות שקיבלו, הנה ברור שקבלת שבע מצוות של בני נח הם בוודאי ובוודאי לא מהווים גדר קבלת מצוות לישראל; כי למרות שלא צריכים להודיע לגר את כל התרי"ג מצוות, בכל זאת הוא חייב לקבל עליו את כל מצוות התורה, דאם הוא קיבל עליו את כל התורה כולה חוץ מדבר אחד – הוא אינו גר. ואם כן ברור, שקבלת המצוות במרה אין היא קבלת כל התורה.

ואפילו לפי פשטות סוגיית הגמרא, שאמירת "נעשה ונשמע" היתה קבלת כל התורה כולה (שקבלו אותה קודם ששמעו אותה, הקדמת נעשה לנשמע) — אי אפשר להחשיב אמירה זו שקודם מתן תורה גדר של קבלת מצוות (הנצרך לגירות).

דכל זמן שלא ניתנה תורה בסיני מפי הגבורה, אי אפשר להיות קבלה על מצוות שלאחרי מתן תורה.

דכיון שהמצוות שלפני זה אינם בגדר של המצוות שלאחרי מתן תורה, וכמובן, שאינה דומה כלל חומרת המצוות שקיימו האבות מעצמם, לחומרת המצוות לאחרי שנצטוו עליהם, ועל דרך זה אינו דומה כלל חומר הציוויים שנצטוו ישראל ע"י משה לפני מתן תורה, לחומר הציוויים לאחרי מתן תורה, שאז שמעו את עשרת הדברות מפי הגבורה,

לכן, כל ענין של קבלת מצוות קודם שמיעת עשרת הדברות מפי הגבורה, אין להחשיבו כ"קבלת מצוות" שלאחרי מתן תורה, דקודם שהי' התוקף דתורה ומצוות שלאחרי מתן תורה (שהם "מפי הגבורה") בעולם, לא שייך שתהי' על זה קבלה (אמיתית), דהוי דבר שלא בא לעולם (ואין להם מושג בסוג ציוויים כאלה).

ולמרות שמשה רבינו הודיע להם "עונשין" (שבת פז, סע"א (פרש"י יתרו יט, ג). וראה חידושי אגדות מהרש"א שם, שזהו לפי שצריכים להודיע לגר עונשן של מצות) — אינו דומה לרגש חומרת המצות לאחרי ששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה.

ולהעיר מספר המאמרים תש"י (ע' 242), דאף על פי שמשה רבינו ידע ושיער ה"חרדה" שתהי' במתן תורה, מכל מקום, לא הי' בערך כלל להחרדה כפי שהיתה בפועל.

ועל פי הנ"ל מבואר, דאע"פ שכבר היו קשורים לה' לפני מתן תורה, הרי אופן ההתגלות דהקב"ה לכל ישראל בעת מתן תורה פעלה בהם התחדשות גמורה, עד שנעשו כמציאות חדשה ממש, כקטן שנולד דמי.

ורק באופן המיוחד של התגלות ה' שהייתה במתן תורה, שהקב"ה התגלה בקול רעש גדול, והייתה חרדה גדולה, ורק אז היה יכול להיות העניין השלם של קבלת המצוות.

רק אז היה קיים בעולם את "חומרת" המצוות וענינם, כפי שהם צריכים להיות בקבלת הגירות אצל הגר.

ולפי כל זה מובן, שקבלת המצוות הייתה בזמן מתן תורה, בשעת אמירת עשרת הדיברות, ובזה קיבלו עליהם עול מצוות. ומה שאין זה כתוב בגמרא הנ"ל, כי לא בזה נכנסו לברית, אלא זה הברית עצמה.

ויהי רצון, שנזכה לקבלת המצוות בצורה הכי שלימה, בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד ממש.