הבחנה בין כלי ישן לכלי חדש:
דבר ידוע בדין חנ"נ בבלוע באיסור בשר בחלב, שיש הבדל אם הכלי הבשרי היה כלי חדש, כלומר שלא בלוע בו טעם משובח של בשר (כגון שהוא חדש לגמרי או שאינו בן יומו או שהוא פרווה), או שהכלי הבשרי היה ישן (כלומר בן יומו). גם לגבי דין חנ"ן בבלוע בשאר איסורים יש להבחין בין כלי ישן לכלי חדש, כדלקמן.
נזכיר שכל הדיון אודות חנ"נ בבלוע בשאר איסורים הוא רק לשיטת הרמ"א ואחרוני אשכנז, שהרי לשו"ע אין אומרים חנ"נ כלל בשאר איסורים (אפילו לגבי חתיכה ממשית וכל שכן לגבי בלוע).
בכלי ישן יש להשוות שאר איסורים לאיסור בשר בחלב:
לגבי איסור בשר בחלב למדנו שלשיטת הרשב"א (והאחרונים) אם השתמש בכלי בשרי בן יומו לכזית חלב נעשה כל הבלוע בכלי נבילה. לגבי שאר האיסורים, הציור של כלי ישן הוא כלי שבלוע בו טעם של מאכל היתר וכעת משתמש בו לכזית של איסור. לשיטת הרמ"א ואחרוני אשכנז הסוברים שבכל האיסורים אנו אומרים חנ"נ, בפשטות יש להשוות את שאר האיסורים לאיסור בשר בחלב גם לענין חנ"נ בבלוע, ולפי זה כלי ישן שהשתמש בו לכזית איסור – כל הטעם של ההיתר שבלוע בכלי נעשה נבילה, ונמצא שאם אחר כך ישתמש שוב בכלי זה יצטרך לשער 60 כנגד כולו ולא רק כנגד הכזית איסור.
בכלי חדש אולי יש מקום לומר שהכלי עצמו נעשה נבילה:
אמנם אם מדובר בכלי חדש שלא בלוע בו שום טעם וכעת משתמש בו לכזית איסור, הרי שבשונה מאיסור בשר בחלב שבו אם השתמש בכלי חדש לכזית חלב פשוט שמספיק אחר כך לשער רק כנגד הכזית, אולי יש מקום לומר שכלי חדש שהשתמשו בו לכזית איסור נעשה הכלי עצמו נבילה. כלומר כמו שחתיכת מאכל שנאסרת מחמת בליעת איסור נהפכת להיות כולה נבילה (לסוברים שאומרים חנ"נ בשאר איסורים), כך כלי שנאסר מחמת בליעת איסור יש מקום לומר שנהפך להיות כביכול כולו נבילה, והיינו שאם יבשל בו אחר כך מאכל אחר יצטרך לשער כנגד כל הכלי ולא רק כנגד הכזית איסור שבלוע בו, כיון שבזמן שבלע כזית איסור חל עליו שם של "כלי איסור", וממילא אין להתייחס אחר כך לכמות האיסור שבלועה בו אלא להחשיב את כולו לאיסור כמו בחתיכת מאכל שנעשית כולה נבילה.
שיטת המרדכי להבנת הרמ"א:
הזכרנו לעיל שהרמ"א והש"ך נחלקו בהבנת שיטת המרדכי. על פי הבנת
הרמ"א בשיטת המרדכי, המרדכי סובר שיש לחלק בכל זה בין כלי חרס שלא ניתן להפריד ממנו את האיסור על ידי הגעלה לבין שאר כלים. והיינו שבכלי חרס מחמיר המרדכי לגמרי וסובר שבכלי חרס ישן הבלוע בו נעשה נבילה (בין לענין בשר בחלב שאם השתמש בכלי בשרי בן יומו לכזית חלב נעשה כל הבלוע נבילה כשיטת הרשב"א בזה, ובין לענין שאר איסורים שאם השתמש בכלי שבלוע בו טעם של מאכל היתר לכזית איסור נעשה כל הטעם הבלוע נבילה), ולא עוד אלא שאפילו בכלי חרס חדש אנו אומרים שהכלי עצמו נעשה נבילה (במקרה שהשתמש בו לכזית איסור, כלומר לכמות קטנה של איסור, אך באופן שאין בכלי 60 כנגד האיסור). אבל בשאר כלים מיקל המרדכי לגמרי, וסובר שאפילו כלי בשרי בן יומו שהשתמש בו לכזית חלב לא נעשה הבלוע נבילה (כשיטת הרמב"ן בזה). להלכה סובר הרמ"א שטוב לחוש לחומרא לשיטת המרדכי, כלומר שלכתחילה ראוי להחמיר כמרדכי בכלי חרס.
לשיטת הש"ך אין לחוש כלל שהכלי עצמו נעשה נבילה:
הש"ך דחה מכל וכל את הסברא שהכלי עצמו נעשה נבילה, וכתב שלא יעלה על הדעת לומר דבר כזה. להבנת הש"ך: גם המרדכי מודה שכלי חדש שבישל בו כזית איסור – לא נעשה הכלי נבילה אפילו הוא כלי חרס
[1].
פסיקת אחרוני אשכנז בדין חנ"ן בבלוע בשאר איסורים
מחלוקת הרמ"א והש"ך בכלי חרס חדש:
מהאמור לעיל עולה שלשיטת הרמ"א טוב לחוש לחומרא בכלי חרס אפילו אם הוא חדש, שהכלי עצמו נעשה נבילה אם השתמש בו לכזית איסור, וכל שכן במקרה שהיה בלוע בכלי טעם של היתר והשתמש בו לכזית איסור שנעשה כל הבלוע נבילה.
אמנם מדברי הש"ך עולה שבכלי חרס חדש אין לחוש כלל שהכלי עצמו נעשה נבילה.
במקום הפסד אין אומרים חנ"נ בבלוע בשאר איסורים:
כל זה במקרה שאין הפסד. אך במקום הפסד כתב
הרמ"א בספרו "תורת חטאת" שיש להקל בשאר איסורים שאין לומר כלל חנ"נ לגבי הבלוע בכלי (וכל שכן לגבי הכלי עצמו), כיון שישנה מחלוקת ראשונים האם באופן כללי אומרים חנ"נ בשאר איסורים או שאומרים חנ"נ רק בבשר בחלב, ואף על פי שלהלכה אנו מחמירים (הרמ"א ופוסקי אשכנז) כשיטה הסוברת שאומרים חנ"נ גם בשאר איסורים, מכל מקום לגבי הטעם הבלוע בכלי אין להחמיר בשאר איסורים (היינו שאפשר לצרף את שיטת האומרים שאין חנ"נ כלל בשאר איסורים עם שיטת הרמב"ן הסובר שאין חנ"נ כלל בבלוע).
הש"ך ואחרוני אשכנז הסכימו עם הרמ"א, וביארו שהדברים אמורים אפילו בהפסד מועט (שניתן להקל בזה בשאר איסורים שלא לומר חנ"נ בבלוע, בניגוד לדין חנ"נ בבלוע באיסור בשר בחלב ששם הקילו האחרונים רק בהפסד מרובה).
תשובה על פי האמור לעיל
לשיטת הרמ"א מן הראוי להחמיר ולאסור את המאכל, כיון שמדובר בכלי חרס ויש לחשוש שהכלי עצמו נעשה נבילה, ואין במאכל 60 כנגד הכלי. אמנם אם יש הפסד בדבר (אפילו אינו מרובה) אפשר להקל, כיון שבלאו הכי יש סוברים שאין אומרים חנ"נ בשאר איסורים, ויש לצרף שיטתם עם שיטת הרמב"ן שאין חנ"נ בבלוע (וכל שכן לגבי הכלי עצמו שאין אומרים בו חנ"נ).
אבל לשיטת הש"ך אין לחוש כלל שהכלי נעשה נבילה, אלא אנו משערים 60 במאכל כנגד הבשר הטרף, ומאחר שיש בו 60 הרי הוא מותר לכתחילה.
לשיטת השו"ע פשיטא שהמאכל מותר, שכן בשאר איסורים אין אומרים כלל חנ"נ.
[1] משום כך פירש הש"ך בשיטת המרדכי כפי שהובא לעיל, שהמרדכי לא התייחס כלל לכלי חדש אלא רק לכלי ישן ובזה חילק בין כלי חרס לשאר כלים.
