כיצד עלי לנהוג שאני מתפלל תפילת שמונה עשרה והש"ץ הגיע לקדושה האם עלי להמשיך את תפילתי או שמא עלי לעצור ולשמוע? וכן מה הדין אם אני שומע קדיש או ברכו?

בשביל לענות על שאלתך יש להקדים: דהנה בגמ' מסכת סוכה (לח ב) איתא שאדם שאינו יודע לומר בעצמו את ההלל יכול לשמוע ולכוון לקריאת ההלל מפי הש"ץ ובכך יוצא הוא ידי חובתו מדין שומע כעונה רש"י על אתר (ד"ה 'הוא אומר') למד מכך שהוא הדין לאוחז באמצע תפילת שמונה עשרה והגיע הש"ץ לקדושה או לקדיש שצריך המתפלל לעצור לרגע מתפילתו לשתוק ולכוון לדברי הש"ץ ובכך נחשב הוא כעונה לדברי הש"ץ דשומע כעונה וזה לשון רש"י: "וכן למתפללין בצבור ושליח צבור אומר קדיש או יהא שמיה רבא ישתקו בתפלתן וישמעו בכוונה והרי הן כעונין וכשיגמור הקדושה יחזרו לתפלתן וכן יסד רב יהודאי גאון בעל הלכות גדולות".
אלא שעל שיטה זו חלקו כמה מבעלי התוס' (ברכות כא ב ד"ה 'עד') וז"ל: "ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק".
היינו שסבירא להו לר"ת ולר"י שסברא זו גופא של שומע כעונה יוצרת בעיה דהרי כאשר שותק באמצע תפילתו ומכוון לדברי הש"ץ עושה בכך הפסק באמצע התפילה שהרי נחשב כאומר דברים אלו דשומע כעונה".
ועל מחלוקת זו כתב רבינו יונה (הובאו דבריו בבית יוסף או"ח סי' ק"ד) "ודבר שתלוי בעמודי עולם אין לנו כל להכריע בינהם ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובלבד שיכוין לבו לשמים".
אלא שכתבו התוס' (שם) שלמעשה "נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג".
ואכן כך נפסק בשו"ע (אורח חיים סי' ק"ד ס"ז): "אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה אלא ישתוק ויכוין למה שאומר שליח ציבור ויהא כעונה".
והנה על דברי השו"ע שבקדיש שותק ומכוון לאמירת השליח ציבור כתב המגן אברהם (שם ס"ק ז) וז"ל: "ישתוק: וכד אמרי יתברך הדר לצלותיה. .ועיין סוף סימן ס"ו ס"ג".
ובביאור כוונת המגן אברהם וכן הא דמפנה לסוף סימן ס"ו כתב המחצית השקל (שם ס"ק ז) וז"ל: "ישתוק כו' ועיין סוף סימן ס"ו שכתב מגן אברהם שם במקום שפוסק לאמן יהא שמיה רבא יאמר עד עלמיא וישתוק כי יש מחלוקת אם חייב לומר כל הנוסח של יתברך עכ"ל אבל כאן דשותק ושומע דהוי כעונה ראוי לשתוק עד דאמירן בעלמא לצאת ידי כולם".
היינו שלדעתו שיטת המגן אברהם היא שאם באמצע תפילת שמונה עשרה שומע קדיש יש לו לשתוק מתחילת הקדיש עד שמגיע השליח ציבור בקדיש לדאמירן בעלמא (ולא כדמשמע בתחילת דבריו שיש לו לשתוק רק עד שמגיע השליח ציבור לאמירת 'יתברך' דאמן יהא שמיה רבא).
אלא שרבינו הזקן לא סבירא ליה כך דהרי כתב (שם ס"ה): "אפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח אלא ישתוק ויכוין למה שאומר השליח ציבור ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו וכשמגיע השליח ציבור בקדיש ליתברך וישתבח חוזר הוא לתפלתו".
הא חזינן דסבירא ליה שאין צריך המתפלל לשתוק ולכוון עד שמגיע השליח ציבור ל'דאמירן בעלמא' (כדברי המחצית השקל בהסברת דברי המגן אברהם) אלא יכוון עד שמגיע השליח ציבור בקדיש ל'יתברך וישתבח'.
(והנה יש להדגיש דהא דאמרינן שהשומע קדושה בשעה שמתפלל שמונה עשרה שותק ומכוון לדברי השליח ציבור הנה לכתחילה עדיף להימנע מלאחוז בשמונה עשרה בשעת חזרת הש"ץ דהרי כתב רבינו הזקן (סי' ק"ט) שהבא להתחיל תפילת שמונה עשרה ורואה שלא יספיק לגמור תפילתו עד שהש"ץ יגיע לאמירת קדושה לא יתחיל שמונה עשרה (עיין שם בפרטי דין זה) וזהו אע"פ שיכול לשתוק ולכוון באמצע תפילתו כדברי השו"ע כאן אלא משום דאין דבר זה לכתחילה דעדיף להיות עונה ממש מאשר להיות 'שומע כעונה' (עיין בתוס' סוכה שם סוד"ה 'שמע') אלא שאם התחיל להתפלל שמונה עשרה עם הש"ץ ולא הספיק לסיים תפילתו והגיע הש"ץ לקדושה וכה"ג ינהוג כהנ"ל).
ולסיכום בנוגע לשאלתך אם אוחז הינך באמצע תפילת שמונה עשרה והגיע הש"ץ ל'ברכו' 'קדושה' או 'קדיש' אסור לך להפסיק ולענות בפה אלא יש לך לשתוק ולכוון לדברי הש"ץ וכדלהלן – בקדיש עליך לשתוק ולכוון מתחילתו עד שמגיע הש"ץ לאמירת 'יתברך וישתבח' שבאיש"ר וחוזר לתפילתו בקדושה באמירת הש"ץ 'קדוש'.. 'ברוך'.. 'ימלוך' וכן לשתוק ולכוון באמירת הש"ץ 'ברכו'.