לבעלי חוש ציור ויכולת דמיון מפותח יהיו ציור החזון והיעד והמחשתם קלים יותר. אך מאחר שיכולת ההמחשה בכוח הציור והדמיון הכרחית לתהליך הפנמת היעד המתוקן, גם מי שחוש הציור אינו מפותח בו, צריך להשתדל ולפתח אותו. בהדרכה נכונה יוכל כל אדם להשתמש בכוח הציור והדמיון ככלי להעמקת ההזדהות. אומנם עבודה זו, שהיא תהליך תודעתי-פנימי, דורשת מאמץ, אך השקעה זו כדאית ומועילה מאוד בהתקדמות אל היעד.
פעולה נפשית-רגשית מצריכה כוחות פנימיים ורצון. כדי שאדם יצליח לעורר בעצמו כוחות פנימיים ולהביא את עצמו למצב שבו ישקיע זמן וכוחות בפעולת הציור המתוקן, עליו להזדהות נפשית עם התהליך שהוא עומד לעבור. על האדם להבין את החשיבות הגדולה של הציור ואת התועלת הגדולה שפעולה זו תביא לו. מי שהנחתו גורמת לו להבין שציור בדמיון חסר תועלת, יתקשה להחליט לצייר. לכן, השלב הראשון בתהליך צריך להביא להכרה בחשיבות ובתועלת של ההתבוננות והציור.
לאחר שהאדם סיכם את הבירור השכלי והציב את היעד המתוקן, רק אז ייגש לצייר אותו בדמיונו.
הציור דורש ריכוז ושקט פנימי, ולכן יש ליצור תנאים סביבתיים ורגשיים שיסייעו בתהליך.
ראשית, על האדם לקבוע לעצמו זמן ומקום לתהליך הציור. אין "לחכות להזדמנות" לצייר את היעד המתוקן, שכן המתנה כזאת פירושה שייתכן שההזדמנות לא תגיע לעולם. על האדם לפנות לעצמו זמן מכל עיסוקיו וטרדותיו כדי לעסוק בעניין החשוב הזה.
מובן שההכרה בחשיבות הגדולה של התהליך תסייע לאדם גם לפנות לו זמן, אבל עליו גם למצוא בתוכו אומץ לעצור את שטף החיים המלא עשייה ואת כל מה שנראה לו הכרחי, וליצור לעצמו מסגרת קבועה ושקטה שבה ישקיע בתהליך הפנימי שלו.
לקביעות בזמן של תהליך הציור חשיבות גדולה. אין מדובר בפעולה חד-פעמית אלא בתהליך המצריך תרגול והתמדה רבה. לכן על האדם למצוא לעצמו זמן מוגדר וקבוע, שיתכנן מראש, שבו יעסוק בתרגול הציור.
גם לאחר שהאדם פינה לעצמו זמן וקבע לעצמו מקום רגוע ושקט, הוא עלול למצוא את עצמו לא פנוי – מבחינה נפשית. הוא יכול להיכנס לחדר, לסגור את הדלת, לנתק את הטלפון ולשבת עם עצמו בשקט, ועדיין להיות במצב שבו הוא חש טרדה פנימית.
אחת הדרכים שבהן האדם יכול להתפנות מהרגשות ומהטרדות היא לומר לעצמו: "העניין שאני טרוד בו אכן חשוב, אבל אדחה את ההתעסקות בו לזמן אחר".
אם האדם לא היה יודע להתפנות מטרדותיו, הוא לא היה יכול לישון, כי אדם טרוד אינו יכול להירדם. העובדה שהוא מצליח להירדם מלמדת שהוא מסוגל לדחות את הטיפול במטלות החשובות ליום המוחרת.
כך גם בענייננו, על האדם לומר לעצמו: "את כל העניינים המטרידים, למרות חשיבותם, אדחה לזמן אחר, ועכשיו אעסוק בתהליך הפנימי של ציור והעמקת ההזדהות".
המחשבות המטרידות המציפות את האדם הן מחשבות הנובעות מהמקום התוהי שבו. כשהאדם ניגש לתהליך פנימי עם עצמו, עליו להתייצב מול המקום המתוקן שלו ולהקשיב לו. המקום המתוקן, כזכור, מהותו עונג ושלמות פנימית, בניגוד לתחושת החוסר התמידי שבתוהו. לכן, לפני תחילת ההתבוננות והציור, על האדם להכניס את עצמו לאווירה רגועה ונינוחה, שתסיר או לפחות תפחית את השפעתה של הטרדה הפנימית המתרוצצת בו. זאת, על ידי שיזכיר לעצמו את מהותו הפנימית השלמה ויראה בתהליך הציור שהוא מתכוון לעבור, תהליך של התחברות למקום הזה שבתוכו והפנמה שלו.
הרגש שיסייע להיפתח למקום הפנימי הוא רגש השמחה. כאשר אדם שמח במה שהוא עושה, קל לו יותר לעשות אותו. אדם שרוי בשמחה כאשר הוא מרגיש שהוא עושה דבר טוב ומועיל ושהוא עושה את הדבר הנכון בעבורו.
תהליך ההתבוננות והציור מטביע ומפנים באדם את התודעה המתוקנת. כאשר האדם יחשוב על התועלת שבתהליך הציור, הוא יעשה אותו מתוך שמחה, והשמחה עצמה תעצים את חוש הציור שבו.
הצלחה אמיתית של תהליך הציור דורשת התמדה וריכוז.
בדרך כלל ובאופן טבעי, המחשבות משוטטות בראש בלא שליטה. כדי להצליח לשלוט במחשבות ולרכז אותן בנקודה אחת או ברעיון אחד מבלי לקפוץ ממחשבה למחשבה, יש צורך בתרגול.
יש להתחיל בתרגול הדרגתי. להתחיל בכמה דקות של ריכוז ולקבוע זמנים קבועים לתרגול הציור. תרגול כזה יאפשר אט-אט, בהתאם להתקדמות האישית של כל אחד, להגדיל את יכולת הריכוז ואת איכות הציור.
ולסיכומו של עניין, לצורך הציור יש להתפנות מהפרעות פנימיות ומטרדות. אפשר להיעזר בכתיבה ובתיאור מפורט של תמונת היעד ולכלול בה את הפרטים הנחוצים להשגתו ואת ההנחות המתוקנות הקשורות למימושו.
