ב"ה

מבלי להיכנס כרגע לענין עצמו (והאם כדאי שבטיפול בחרדה יטפל פיסוכלוג שמבסס הטיפול על התורה והחסידות וכו'), הנה בנוגע לעצם השאלה:

ברקע צריך לזכור שהכל הוא לשם שמים וכלשון חז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים ובכל דרכיך דעהו. וגם אם לא חושבים על זה באופן פעיל, כי המוח עסוק בדברים אחרים, הרי זה נמצא במוח הזיכרון ובאמונה החקוקה בנו בתמידיות

אך גם כוונה בתחילת הטיפול היא מועילה, ועל דרך המובא בתניא פרק מ"א וזה לשונו:

והנה בהכנה זו של מסירת נפשו לה' יתחיל ברכות השחר ברוך אתה כו' וכן בהכנה זו יתחיל ללמוד שיעור קבוע מיד אחר התפלה וכן באמצע היום קודם שיתחיל ללמוד צריכה הכנה זו לפחות כנודע שעיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחל' הלימוד בבינונים וכמו בגט וס"ת שצריכים לשמה לעכב ודיו שיאמר בתחלת הכתיבה הריני כותב לשם קדושת ס"ת או לשמו ולשמה כו' וכשלומד שעות הרבה רצופות יש לו להתבונן בהכנה זו הנ"ל בכל שעה ושעה עכ"פ כי בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים והמשכת החיות שבשעה שלפניה חוזרת למקורה [בסוד רצוא ושוב שבס' יצירה] עם כל התורה ומעשים טובים של התחתונים כי בכל שעה שולט צירוף אחד מי"ב צירופי שם הוי"ה ב"ה בי"ב שעות היום וצירופי שם אדנ"י בלילה כנודע.