Ask The Rabbi

נושא: תפילה

כבוש כמבושל

לגבי דיני כבוש כמבושל, מה הדין במקרה שהכבישה היא לא כבישה של כל החתיכה אלא רק של חצי מהחתיכה, האם גם אז אנחנו מחשיבים את הכבישה כאילו היא מבושלת ממש?

ננסה לסקור להלן בכללות את הדין של כבישה בציר בחצי חתיכה, ונקודת הדברים היא ש בחתיכה כחושה יש להקל אפילו בציר שהחלק שבחוץ מותר:
לגבי חתיכה שחציה נתון בכבישה בתוך ציר, וחציה למעלה מן הציר, עולה מדברי הש"ך (על פי גירסא אחרת שהיתה לו ברמ"א) שאם מדובר על חתיכה כחושה – יש לפסוק גם בזה כשיטת המקילים הנ"ל שמה שמחוץ לציר אינו נאסר, ואם מדובר על חתיכה שמינה – גם מה שמחוץ לציר נאסר כיון שדבר שמן מפעפע למעלה, ולאחר שהחלק שבתוך הציר נאסר הרי נאסרת כל החתיכה (ואף שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן, במקרה שלנו בדין כבוש ניתן להקל בכחוש).
במקרה של ספק כבוש: לרמ"א ספק כבוש אסור (מלבד בבשר בחלב):
כתב הרמ"א על פי איסור והיתר, שספק כבוש אסור, והיינו שאם יש לפנינו דבר שנכבש ויש ספק אם נכבש 24 שעות או לא – אסור, למעט באיסור בשר בחלב שבו הולכים להקל בספק כבוש, כיון שמן התורה איסור בשר בחלב הוא רק בבישול ממש.
לט"ז ספק כבוש מותר כי יש למאכל חזקת כשרות:
הט"ז הקשה על הרמ"א מדין טמא שטבל במקווה שלפעמים מתמעטים מימיו, והיינו שבדרך כלל יש במקווה זה ארבעים סאה ובאותו זמן שטבל לא בדק האם התמעטו מימיו או לא, שהדין הוא שאף על פי שלטמא יש חזקת טומאה מכל מקום יש להעמיד את המקוה על חזקת כשרותו ועלתה לו טבילה. לדברי הט"ז: כל שכן במקרה של ספק כבוש שיש להעמיד את המאכל בחזקת כשרות עד שיוכח שנכבש 24 שעות ונאסר (ולא רק בבשר בחלב אלא בכל האיסורים).
כרתי ופלתי כט"ז והוסיף שבספק בין שתי חתיכות יש להחמיר:
גם כרתי ופלתי (הובא בפת"ש) הסכים לדברי הט"ז שאם יש ספק על מאכל האם נכבש 24 שעות או לא הרי הוא מותר, והוסיף שספק כבוש שיש להחמיר בו הוא רק במקרה שיש ספק בין שתי חתיכות שאחת כבושה מעת לעת ואחת כבושה פחות מעת לעת, ואין אנו יודעים מי היא החתיכה הנכבשת מעת לעת (שבמקרה כזה יש לפנינו בוודאי איסור) [מסתבר שגם הט"ז יודה לזה].
הש"ך כרמ"א כיון שהמאכל איבד את חזקת כשרותו:
אולם הש"ך דחה את קושיית הט"ז והסכים עם הרמ"א, שכן מה שאנו מעמידים את המקווה בחזקת הכשרות הוא מפני שהוא שלם בפנינו (שעכשיו לאחר הטבילה אנו רואים שיש בו 40 סאה), אבל במקרה של ספק אם נכבש 24 שעות או פחות הרי משעה שהחתיכה נפלה לתוך הנוזל האסור ונשארה שרויה בו איבדה את חזקת הכשרות שלה. וכן פסקו פרי חדש ופרי מגדים.
כבוש אינו כמבושל ממש:
על אף שאמרו חכמים שכבוש כמבושל, מצינו מספר חילוקים בדינים שונים בין כבישה לבישול. לקמן רשימת דוגמאות.
באיסור בשר בחלב ובהלכות שבת:
א בשר הכבוש בחלב איסורו רק מדרבנן ולכן מותר בהנאה (בניגוד לבשר המבושל בחלב). וכן לעניין שבת אין חיוב מן התורה על כבישה, אלא האיסור בכבישה הוא רק מדרבנן מפני שדומה לבישול.
בחתיכה שחציה במשקה:
ב בדין חתיכה שנכבשה חציה במים, פסקו האחרונים שמה שמחוץ לכבישה אינו נאסר, בניגוד לבישול שאוסר גם את מה שמחוץ לרוטב.
בבישולי גויים:
ג כבוש אינו כמבושל לענין בישולי גויים .
אינו בולע ומפליט כאחד:
ד בכבוש אין חוששים לבולע ומפליט כאחד , בניגוד לבישול שחוששים, כפי שמבואר בהלכות בשר בחלב בדין לימונים שנחתכו בסכין איסור.
בכחל ששהה עם החלב שבו:
ה כחל (עטין הבהמה) שהניחו שלם קודם צלייתו עם החלב שבו יום שלם, כתב הרמ"א שלא אומרים בזה כבוש כמבושל. וביאר הט"ז דכיון שכל האיסור בכחל הוא מדרבנן לא גזרו בזה חכמים בצונן.
זוהי סקירה כללית של הדברים, ובס"ד שירחיב הזמן נאריך יותר.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].