נושא: כללי

האם יש מזל לישראל?

כתוב "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל" והגמרא מספרת במסכת מועד קטן שרב חסדא ורבה היו צדיקים תלמידי חכמים, אבל רב חסדא האריך ימים עד 92 ורבה חי רק עד גיל 40 ורב חסדא היה עשיר גדול והיו לו הרבה ילדים ורבה היה עני גדול ומתו לו הרבה ילדים, והגמרא מסכמת ואומרת שבניי חיי ומזוני תלוי במזל ולא בזכות.

מצד שני כתוב הרבה הבטחות על בניי חיי ומזוני כגון "עשר בשביל שתתעשר" ו"אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם" ובכלל הרבי אומר שהקב"ה משלם מידה כנגד מידה וככל שמוספים במצוות הקב"ה מוסיף ברכות גם בגשמיות.

איך מסתדרותים שתי הגישות האלה והאם כל זה קשור למזל עליון ולמזל תחתון? האם אפשר להשפיע על המזל העליון ואם כן למה הרבה לא הצליחו?

אשמח לקבל תשובה


שבוע טוב,
שאלתך מתאימה מאוד לחודש אדר בו אנו נמצאים, שמזלם של ישראל גובר.
והשאלה הידועה - אם אומרים שמזלם גובר, משמע שיש להם מזל, ואיך זה מסתדר עם הנאמר ש"אין מזל לישראל"?
הרבי מסביר, שאמנם יש מזל לישראל, וזהו גם מה שהבאת ש"הכל תלוי במזל", אלא שיש ליהודי את האפשרות לשנות את מזלו ע"י תפילה וכדומה, כיון ששרשם האמיתי של ישראל הוא מעל המזל. והפירוש אין מזל לישראל הוא שדרגת ה"אין" - היינו האלוקות, שלמעלה מהשגה, היא המזל של ישראל, מצד האמת. ובחודש אדר החידוש הוא, מזלם של ישראל חזק ובריא מצד עצמו, גם ללא תפילה. היינו, גם כפי שנמצאים בדרכי הטבע ובלבושי הטבע.
נמצא: שאמנם יש דברים התלויים במזל, היינו לבושי הטבע, אלא שיש ליהודי כח להתעלות מעל זה.
זה שראינו שהיו אמוראים שהיו ענייים וכו' וסבלו יסורים, אין הפירוש שלא הצליחו להתעלות מעל המזל, אלא שמסיבות כאלו ואחרות, שאין באפשרותינו להשיגם, לא קיבלו את הטוב הנראה והנגלה בגשמיות העולם, (ואולי גם בראייתם הרוחנית לא רצו לשנות את הטבע ומה שנגזר מצד הטבע, אף שבוודאי יכלו מצד "צדיק גוזר וכו'") אבל בוודאי שתפילותיהם וכו' השפיעו ברובד אחר.
וכשם שלפעמים תפילתו של האדם לא מתקבלת בגשמיות ממש, ואין אנו יודעים למה, אך בוודאי שגם אז, התפילה פעלה והשפיעה בעולם הרוחני.
אנו מצידנו צריכים לחזק בתוכנו את ההכרה שאנו מעל המזל, ועל ידי תפילה וזכות ועשיית מצוות, מוסיפים בברכות השם גם בגשמיות, ובפרט על ידי ענין הביטחון וה"חשוב טוב יהיה טוב", שענין זה התחדש והתחדד יותר דוקא בדורותינו אלה, ובפרט על ידי הרבי, וביחד עם זה לדעת שכאשר קרה ענין שנראה בלתי רצוי חלילה, יש לזה סיבה, וזהו טוב נסתר, אלא שאין באפשרותינו לראות זאת. אלא שזהו כאמור בנוגע לעבר, אך לגבי העתיד לבטוח בטוב הגלוי ולדעת שבאפשרותנו להתעלות מעל כל המגבלות.

מקורות

נפסק בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה (סימן קלה סעיף יד): "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות)".


ובמשנה ברורה (שם ס"ק מט) כתב: "והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה, ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה, ואח"כ יחזירנה לשם, דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד, אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן".


ובמגן אברהם (סקכ"ב) כתב: יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומים שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי.


ובפרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק כב) כתב על דבריו: אפשר דלאו דוקא קובעין, אלא הוא הדין אם מניחים כך בחביות וכדומה שפיר דמי, והעולם מקילים בכל, ואין נכון.


והיינו שדי בארון רגיל מכובד ונקי שהוציאו משם את כלי תשמישי הבית וכדו' שאינם לכבוד שיהיו יחד עם הס"ת, אך על השלחן והספר תורה מכוסה בטלית אין די בכך. [ראה פסקי תשובות שם אות כה. והוסיף שם עוד כמה דברים מהאחרונים שנוהגים בשעת ההעברה והם: א. בשעה שמובילים אותה ברחוב נוהגים לכסותה בטלית. ב יש ליזהר שלא לעבור ליד מקומות שיש בהם טינוף וצואה ואשפה מגולה. ג. ויש להדר שילכו עמה עשרה אנשים ללוותה. עיי"ש].