בשאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו בכלל האיסור לשתות יין בימים אלו? ב) האם האיסור הוא גם על יין הבדלה שהוא כוס של ברכה ומצוה? ג) עד כמה החיוב של הבדלה לעשותה על כוס יין ושהמבדיל ישתה את הכוס בעצמו?

ראשית יש לציין המובא לעניין איסור אכילת בשר ושתיית יין, הנה מובא בשולחן ערוך שם סעיף ט' שיש נוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש מוסיפים מראש חודש עד תשעה באב, ויש מוסיפים משבעה עשר בתמוז, וכתב המשנה ברורה שהמנהג במדינות האשכנזים הוא מראש חודש עד התענית.

וכתב הרמ"א בסעיף י', שבסעודת מצוה כמו ברית מילה הנערכת מראש חודש עד שבוע שחל בו תשעה באב, אוכלים בשר ושותים יין כל מי ששייך לסעודה אבל יש לצמצם שלא להוסיף על כך.

ובשבוע שחל בו – כולל ערב תשעה באב עצמו, כתב הרמ"א שם שאסור לאכול בשר ולשתות יין גם בברית מילה, אלא מניין מצומצם בלבד.

ולעניין כוס יין של הבדלה וכוס של ברכת המזון, מובא שם לפני כן בדברי מרן המחבר, שמותר לשתות היין של כוס הבדלה וברכת המזון. וכתב על כך הרמ"א שהמנהג להחמיר ולא לשתות יין של ברכת המזון ולא של הבדלה. ואמנם יבדיל על הכוס ויזמן על הכוס, רק יתן בסוף את היין לקטן לשתות.

והטעם שלמרות שמדובר בכוסות של ברכה ומצוה מחמירים שגדול לא ישתה לכתחילה, כתב הגר"א שהוא מפני שכוסות יין אלו של ברכה יכול גם תינוק לשתות אותם, וכיון שאפשר בכך מחמירים שגדול לא ישתה לכתחילה, רק יתנו לקטן. מה שאין כן בשאר סעודות מצוה.

והוסיף האליה זוטא שזהו דוקא בכוס של ברכת המזון של חול, אך בברכת המזון של שבת פשוט שמותר לשתות, ואפילו בסעודה שלישית שנמשכה ונתאחרה עד הלילה.

וגדר תינוק שנותנים לו לשתות מבואר בפסוקים שזהו דוקא תינוק שהגיע לחינוך ברכת הבדלה וברכת המזון וברכות הנהנין, שבזה יוצא בברכת הגפן של בעל הבית בהבדלתו, וישתה אחר כך הכוס ללא ברכת הגפן (ולכן יש לשים לב שמכוין לצאת ידי חובה בברכת הגפן), אך מכל מקום צריך להיות מדובר בתינוק שעדיין לא הגיע לחינוך להתאבל על ירושלים (לערך מגיל שש עד תשע), אך תינוק אחר לא.

[אך גם כאשר אינו יודע להתאבל על ירושלים יש שכתבו שאין זה שמותר לתת לו בשר ויין סתם אם הוא בריא, אלא דוקא יין של מצוה בלבד (אליה רבה ועוד). אמנם המגן אברהם חולק על כך.]

והקטן צריך לשתות דוקא רוב כוס, ולא מספיק כמו בסתמא כפי שהוא מעיקר הדין לגדול שמספיק במלא לוגמיו בלבד, ששיעורו הוא כל שיסלק את היין לצד פיו האחד באופן מלא (משנה ברורה).

ואם אין תינוק כלל או תינוק בגדר האמור, כתב הרמ"א שבדיעבד ישתה את כוס היין בעצמו בכוס של הבדלה.

ודייקו האחרונים שנקט הרמ"א בדוקא כוס של הבדלה ולא של ברכת המזון, כי בברכת המזון לפי חומרת הרמ"א, הנה אם אין תינוק בגדר האמור יברך ברכת המזון בלא כוס של יין.

והטעם בזה, מפני שיש פוסקים הסוברים שאף שלשה שאכלו כאחד אינם צריכים כוס, ולכן למרות שלכתחילה אין סוברים כמותם, מכל מקום על כל פנים במקרה זה יש לסמוך עליהם לברך בלא כוס (מגן אברהם).

ומעניין לציין את דברי בעל ערוך השולחן סעיף כו, שכתב שבמקרה האמור שאין קטן בגדר האמור, אזי גם בהבדלה יש תקנה שלא יצטרך המבדיל לברך על כוס של יין, על ידי שיבדיל על כוס שיכר ויברך שהכל ולא יכנס לבעיה זו כלל.

אמנם שארי הפוסקים לא נקטו כן, אלא כתבו בפשיטות שאם אין קטן יבדיל על היין וישתה הכוס בעצמו וכדברי הרמ"א המפורשים כאמור.

ויש הרבה מקהילות ישראל שנוהגים כדברי המחבר בזה, ואפילו אם ישנו תינוק בגדר האמור מכל מקום שותה הגדול בעצמו את כוס היין של הבדלה (סידור יעב"ץ ועוד).

העולה מן האמור: שהספרדים ההולכים כשיטת המחבר (וכן קהילות אשכנזים שנהגו בעניין זה כהמחבר) - יעשו הבדלה כרגיל וישתו הכוס בעצמם. והאשכנזים ההולכים כשיטת הרמ"א יתנו לכתחילה לתינוק שהגיע לגיל חינוך הבדלה וברכות, אך לא לחינוך אבלות (לערך מגיל שש עד תשע), ויתנו לו לשתות רוב כוס. ואם אין תינוק בגדר האמור יבדילו וישתו בעצמם.