Ask The Rabbi

נושא: תפילה

ייבוש כביסה בשבת

מי שמעוניין ללבוש איזה בגד בשבת ובכניסת השבת הוא עדיין רטוב מהכביסה, האם יכול להניחו בשבת על איזה דבר בכדי שיתייבש במטרה ללבוש אותו אחר כך.

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) קודם כל יש לעיין האם ישנו איסור הלכתי לייבש בגד רטוב. ב) אם כן, האם יש הבדל אם עושה כן במקום מיועד לייבוש כמו למשל על יד מקור חום, לבין אם תולה אותו סתם. ג) האם ישנו על הבגד דין מוקצה מפני שלא היה ראוי עדיין ללבישה בערב שבת.
ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך בסימן שא סעיף מו, שבגדים רטובים אסור להניחם סמוך למקור של אש בכדי שיתייבשו, והוסיפו הפסוקים שאפילו אם האדם לבוש בהם, מכל מקום אסור לו לעמוד בסמוך למקור אש במקום כזה ששיעור החום הוא כשיעור יד סולדת בו. (משנה ברורה אות קסז).
ואמנם מעיקר הדין איסור זה הוא רק כאשר הבגד הרטוב יכול לבוא ולהתחמם בשיעור חום של יד סולדת בו, אבל אם לא יבואו לשיעור כזה אין בעיה בכך, וכן מבואר בשולחן ערוך הרב שם בסעיף נח, שזהו רק אם האדם עומד במום כל כך לאש, עד שהבגד יכול להתחמם כל כך שהיד תהיה סולדת בו. ואם באמת קשה לו לשער אם החום שיבוא הבגד יהיה בשיעור זה, לא יניח אותו בסמוך - כל עוד ישנו הספק.
ואפילו אם רוצה לקחת את הבגד לפני שיספיק להתחמם כשיעור האמור, אך יכול לבוא שם לשיעור האמור, אסור לו להניח את הבגד שם, וכפי שמצינו בשולחן ערוך סעיף יד לגבי הנחת תבשיל במקום שיכול לבוא לבישול, ובכוונתו להניחו רק לזמן קצר לפני שיגיע לבישול ולהסיר אותו משם לפני כן, שמכל מקום אסור שמא ישכח. אמנם אם הוא לבוש בבגד מסתבר שאין לומר שמא ישכח ומותר לו לשהות זמן קצר על יד מקור החום כמבואר במאור השבת חלק ד' אות טו, וראה שם עוד פרטי דינים בזה.
והנה לגבי תלייתו לייבוש שלא כנגד מקור חום, מבואר שם בסעיף מה, שבגדים רטובים אין לשטוח אותם לייבוש לא מצד איסור בישול ליד מקור חום,] אלא מצד עצם השטיחה מצד איסור דרבנן משום מראית עין שלא יחדשו ותו שכיבס אותם בשבת. ואפילו בחדרי חדרים אסור.
וכתבו הפוסקים שאפילו אם הרטיבות שעל הבגד היא מעוטת מכל מקום אסור (משנה ברורה אות קסג). אמנם דוקא אם הרטיבות המועטת היא בכל הבגד, כמו אם אין ברטיבות טופח על מנת להטפיח אז אסור, וכמבואר בשולחן ערוך שם בסעיף מז, שאפילו אם נתרטב הבגד מזיעה אסור לתלותו לייבוש. אבל אם רק מקצת כמות הבגד רטוב אין לחשוש לחשש זה שהרי רואים שלא כיבסו, כי מקצתו יבש. ויש מחמירים בזה מכל מקום, כמבואר בערוך השולחן אות קיט. ובבן איש חי פרשת ויחי.
אמנם כל האיסור לדברי הכל הוא רק כאשר ניכר שתולה את הבגד לייבוש לאחר כביסה, במקומות הרגילים לתלות לשם כך, כמו על גבי חבל תלייה, או על גבי כסא, או על גבי רדיאטור אפילו שאינו דולק. או על גבי מוט האמבטיה וכדומה. אבל אם תולה את הבגד על גבי מתלה שרגיל לתלות שם את הבגדים שלו כאשר הוא פושט אותם מעליו, אין איסור מאחר ואין את חשש האמור שיחשדו אותו שכיבס בשבת. וזאת אף אם כוונתו לצורך ייבוש כמבואר בשמירת שבת כהלכתה פרק טו.
ולעניין עצם טלטול הבגד משום מוקצה, מבואר במשנה ברורה אות קעא, שאם הוא רטוב בבין השמשות עד שהוא טופח על מנת להטפיח, הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו, ויש מפקפקים על מה שכתב.
העולה מן האמור: שמעיקר הדין אסור לתלות בשבת בגד רטוב על יד איזה מקור חום אם על ידי זה יוכל לבוא שם לחום של 'יד סולדת בו' משום איסור בישול. ואף אסור מדברי סופרים לתלות אותו בדרך הרגילה לצורך ייבוש, משום 'מראית עין' שמא יחשדו בו שכיבס בשבת.
[וההולכים לפי שיטת המשנה ברורה צריכים להחמיר לא לטלטל בגד שהיה רטוב בבין השמשות בשיעור 'טופח על מנת להטפיח' (היינו שאם מניח אצבעו על הבגד, היא נרטבת עד כדי שיכול הרטיב בה את אצבעו השניה) כי יש עליו דין מוקצה].

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].