Ask The Rabbi

נושא: תפילה

טלטול בשבת

פלאפון שמעוניין לטלטלו בשבת ממקום למקום כי מעוניין בשימוש במקומו, האם הוא מוקצה, ואם כן איזה מוקצה הוא – חמור או קל?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם פלאפון הוא מוקצה חמור -מחמת חסרון כיס, או מוקצה קל. ב) האם יש בטלטול פלאפון חשש לעוד איסורים חוץ ממוקצה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שח סעיף יג, שכלים ששימושם לאיסור - מותרים רק לצורך גופו או מקומו, ובלשונו, כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין לצורך גופו: כגון קורנס לפצוע בו אגוזים, או אפילו לסמוך בו כלים וכיוצא בזה. בין לצורך מקומו. אבל לצורך הכלי עצמו, כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם, או שלא יפול וישבר, או שמונח בחמה וירא שלא יתבקע שם, ורוצה לטלטלו משם למקום הצל וכל כיוצא בזה - אסור.
ולפי זה כל מכשירי החשמל שאין אדם מקפיד מלהשתמש בהם לצורך אחר משימושם, הרי הם בכלל כלי שמלאכתו לאיסור אף שאין בהם צורך שימוש מותר, מכל מקום הם בגדר כלי שמלאכתו לאיסור, כמו למשל פן לשיער שאין מקפידים עליו, אך אין לו איזה שימוש להיתר, שמ"מ הוא כלי, כי בחיבורו לחשמל הוא משמש, רק שהוא לאיסור, והיה מותר לטלטלו עכ"פ לצורך מקומו.
אמנם ישנו מוקצה חמור ('חסרון כיס', 'מחמת גופו') - אסור בכל אופן בטלטול, וכמבואר שם בסעיף ד', שכל הכלים שהם עומדים לסחורה, והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש, אף על פי שאינם כלים היקרים ביותר.
ואין צריך לומר כלים היקרים ביותר - אף על פי שאינן לסחורה - אלא שמלאכתם לאיסור, ומקפיד עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם, אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש במקום שכלי זה מונח שם, או לצורך גופו דהיינו שנמלך להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה ... וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס.
דוגמאות לדבר: סכין של שחיטה ושל מילה, וסכין של סופרים שמתקנים בו הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם. וכן קורנס שדכים בו בשמים במקומות שמקפידים עליו שלא להשתמש בו תשמיש אחר שלא יתלכלך.. וכן נייר חלק העומד לכתיבה ..שמקפיד עליו שלא להשתמש עליו שום תשמיש שלא יתלכלך.
ולפי זה, כל מכשירי החשמל, מכשירי אלקטרוניקה, שהם יקרים לבעליהם ומקפיד עליהם משימוש אחר שלא לצורכו המיוחד לו. (כמו שאינו לוקחם לסמוך בהם איזה דבר).
ולהעיר מטעות נפוצה, שאין ההגדרה בחסרון כיס – מה שלא נותנים זאת לילדים, אלא שהבעלים מקפידים שלא להשתמש בזה לשימוש אחר מחמת עדינותו או יקרותו, וכמו למשל אם יש לאדם מברגה שלא יתן זאת לבנו הקטן אך אינו מקפיד עליו, זה יהיה כלי שמלאכתו לאיסור. אך סכין של מילה יהיה חסרון כיס, כי אין זה רק שלא נותנו לבנו הקטן, אלא שהוא עצמו לא משתמש בו לדברים אחרים (כמו לחתוך בו ירקות) - מחמת עדינותו. (ראה שי, יב, בנוגע למיטה שיחדה למעות).
וכמו כן כל דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה.
דוגמאות לדבר: אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול וקמח ועיסה .. והמת ובעלי חיים - וכל כיוצא בדברים אלו. ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת, כגון אבנים שראויים לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות לכסות בהן כלים וכל כיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם, וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו.
ולפי זה כל מכשיר חשמלי או אלקטרוני –כמו פלאפון, שבעליו מקפיד עליו מחמת עדינותו או מחמת שהוא יקר ערך, שלא להשתמש בו לשימושים אחרים, מלבד למה שהוא מיועד לו בלבד, מחמת חשש קלקול והפסד, הרי שדינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, שהוא מוקצה חמור. ואמנם אם אינו מקפיד עליו לשימושים אחרים, שפעמים מחשק עמו ומגלגלו בכדי להשקיט עצביו או כאשר הוא טרוד, או שמניחו על גבי ניירות בכדי שלא יעופו, או שנותנו לילדו הקטן בכדי שלחק או לראות משהו, הרי זה ככלי שמלאכתו לאיסור. ובפרט כאשר רגיל להשתמש בו גם לצורך שעור מעורר וכדומה.
העולה מן האמור: שתלוי, אם מדובר בפלאפון יקר שהוא מקפיד עליו מלהשתמש בו לדברים אחרים של היתר הוא נחשב מוקצה חמור, ואסור לטלטל אותו אפילו לצורך גופו או מקומו. ואם הוא לא מקפיד עליו הוא נחשב כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו. [אך העירו הפוסקים, שאם האדם נמצא במקום שהקליטה לא מלאה, והוא באופן ש'פסיק רישא' שמשתנה 'צג הקליטה' בפלאפון על ידי שמטלטלו ממקומו, אזי יש להחמיר שלא לטלטלו אפילו אם אינו מקפיד עליו].

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].