שאלה מצויינת, נסביר את צדדי הספק תחילה, ולאחר מכן מדוע הדבר מותר, אך עם סייג מסויים כדלקמן.
הגמרא במסכת שבת (דף מ' ע"א) אומרת:
" ומשרבו עוברי עבירה התחילו לאסור אמבטיאות של כרכין מטייל בהן ואינו חושש. מאי עוברי עבירה? דא''ר שמעון בן פזי אמר ריב''ל משום בר קפרא: בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע''ש, התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו, אסרו את החמין והתירו את הזיעה. ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרים מזיעין אנחנו, אסרו להן את הזיעה והתירו חמי טבריה, ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרים בחמי טבריה רחצנו, אסרו להן חמי טבריה והתירו להן את הצונן, ראו שאין הדבר עומד להן, התירו להן חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת..".
כלומר, שהבלנים היו מערימים על המתרחצים ואומרים להם שחיממו את המים מערב שבת, ולכן גזרו חכמים ואסרו להתרחץ במים חמים בשבת.
וכן נפסק בשו"ע (הלכות שבת סימן שכ"ו ס"א):
"אסור לרחוץ כל גופו אפי' כל אבר ואבר לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתתף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו..".
וכן פסק אדה"ז בשו"ע שלו (שם):
"אסרו חכמים לרחוץ כל גופו או רובו בחמין בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע אפילו הוחמו מערב שבת, מפני הבלנים שהיו מחמין בשבת ואמרו מערב שבת החמנו".
מצד זה, לכאורה מובן שאסור לטבול במקוה חמה בשבת, אף אם חיממו את המים באופן המותר וכו'.
ואכן כך כתב משנה ברורה (שם סק"ז):
"בחמי האור - לפיכך במקום שנוהגין להחם המקוה צריך ליזהר שלא יהיה רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בו [ח"א] ועיין בקרבן נתנאל פרק במה מדליקין סי' כ"ד ובתשו' נו"ב מ"ת סי' כ"ד". ע"כ.
המשנ"ב ציין לקרבן-נתנאל על דברי הרא"ש במסכת שבת (פ"ב סימ' כ"ב ס"ק ק'):
"שטבילת מי מקוה בחמין לא הוי בכלל גזירת המרחצאות". כלומר, שחכמים לא גזרו גזירה זו על טבילה במקוה, וביאר בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן מ"ד) הטעמים לכך:
"יראה דרצון הקרבן נתנאל דטבילה בחמין לא היה בכלל הגזרה כלל ומשני טעמים: חדא דבכל מקום שגזרו גזירה דרבנן אם לא פירשו בפירוש דהעמידו דבריהם גם במקום מצוה, או עכ"פ שנמצא כן בראשונים אל לנו מסתמא לומר דגזרו גם במקום מצוה כו', אבל הכא מי יימר דהעמידו דבריהם גם במקום מצוה; ושנית יש לומר, דמקוה ומרחץ ב' נושאים הם לגזירה זו". ע"כ דבריו.
כלומר, שלדעתו יש כלל הלכתי שגזירת חכמים אינה תקפה במקום מצוה (כמו טבילה במקוה וכו') אא"כ נאמר בפירוש בדברי חז"ל או בפוסקים הראשונים שכך הגזירה גם במקום מצוה. בטעם השני מסביר, שבכלל גזירת מרחצאות ומקוה הם ב' דברים שונים ואין לקשר גזירה זו אל טבילה במקוה.
והנה גם בספרי קבלה הובא שיש ענין גדול מאוד בטבילה בשבת בבוקר (ראה בספר פתורא דאבא (ענין ליל שבת וענין הטבילה סכ"ו, עמ' לו), והובא גם להלכה בספר קצות-השולחן (סימן קל"ג סק"ח): "ורוב התלמידי חכמים טובלים בשבת שחרית משום תוספת קדושה", ועוד) וע"כ יש ליישב מנהג החסידים לטבול במקוה חמה בשבת, וכפי שראינו לעיל ביאור הסיבות להיתר בדברי שו"ת שבט הלוי הנ"ל.
עוד הביאו הפוסקים סיבות נוספות להיתר הטבילה במקוה חמה בשבת (ראה בספר בני יהודה (ח"ב סל"ב), ובספר דור דורים (מקואות סימן ג'), אך קצרה היריעה מלפרט את כולן, ואם תחפוץ לעיין בדבר לעומק, ציינתי המקורות לכך.
יש להוסיף, שהפוסקים הנ"ל ביארו שההיתר הנ"ל לטבילה במקוה חמה אינו רק לטבילת נשים, אלא אף לטבילת גברים מצד טבילת עזרא או אפילו רק לטבילה עבור תוספת טהרה וכו'.
לאחר שראינו את הסברא לאסור את הטבילה במקוה חמה, ואת ההיתרים והסיבות למנהג החסידים שכן לטבול במקוה שכזו בשבת, נביא רק סייג אחד שיש לשים לב אליו:
כתבו הפוסקים שהתירו מנהג זה, שההיתר מצומצם רק עבור טבילה במקוה ותו לא, ואין לשהות במים חמים סתם כך עבור הנאה כמצוי בכגון דא וד"ל, לפי שאז בטל ההיתר וחוזר הדבר לאיסור חז"ל משום גזירת הבלנין (ראה שו"ת אבני נזר (או"ח ח"ב סימן תקכו אות א'), שו"ת ויען יוסף (ח"א סימן קעד), ושו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן קכ"ז)).
ולכן ההיתר הוא – לטבול לשם טהרה ומיד לצאת מהמקוה. ואין צריך לחשוש מטבילה זו אלא אדרבה כנ"ל יש ענין גדול דוקא בטבילה של שבת בבוקר וכו'.