בנוגע לחיוב נשים בברכות הנהנין, הם חייבות ממש כמו הגברים. בנוגע לחיוב בתפילה, הנה מעיקר הדין נשים חייבות מד"ס בתפילת שחרית ומנחה, אולם ערבית לא קיבלו על עצמן לחובה, אמנם יש ענין שיתפללו. אמנם המנהג בפועל אצל רוב הנשים שאינן מתפללים שחרית מנחה וערבית, אלא אומרים איזה בקשה בתחילת היום ומסתפקים בכך.
ובמקורה וטעמה של ההלכה הזאת, הנה כתב רבי שניאור זלמן, בעל התניא והשולחן ערוך, בשולחן ערוך שלו, חלק אורח חיים (סימן קו סעיף ב): "נשים ועבדים אף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה, מפני שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא, שזמני התפלה הם מדברי סופרים ועיקר מצות התפלה היא מן התורה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שבלב זו תפלה, אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה, ומשהתפלל פעם אחד ביום או בלילה יצא ידי חובתו מן התורה.
ועל פי סברא זו נהגו רוב הנשים שאינן מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב, לפי שאומרות מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה, ואפשר שאף חכמים לא חייבום יותר.
אבל יש אומרים שעיקר מצות תפלה היא מדברי סופרים, שהם אנשי כנסת הגדולה שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות, ואף על פי שהוא מצות עשה מדברי סופרים שהזמן גרמא והנשים פטורות, מכל מצות עשה שהזמן גרמא אפילו היא מדברי סופרים כגון הלל וקידוש הלבנה, אעפ"כ חייבו אותן בתפלת שחרית ומנחה, הואיל ותפלה היא בקשת רחמים, וכן עיקר.
אבל תפלת ערבית שהוא רשות, אף על פי שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה, מכל מקום הנשים לא קבלו עליהם ורובן אינן מתפללות ערבית במ"ש."
ובנוגע לחיוב בהבדלה, יש בזה מחלוקת גדולה בין הפוסקים, ולכן מי שיצא ידי חובת הבדלה, דנו הפוסקים אם הוא יכול להבדיל פעם נוספת לאשתו וילדיו.
וחילקו הפוסקים, שתלוי מהו המצב בבית - שאם ישנם משאר בני ביתו – (אפילו קטנים שהגיעו לחינוך) – שלא שמעו הבדלה, יוכל להבדיל שוב. אמנם אם זהו רק בשביל אשה, לכתחילה יש לחוש שתבדיל בעצמה ולא יבדיל בשבילה, אמנם בעת הצורך יכול להבדיל בשבילה. והוא בגלל מחלוקת הפוסקים המובאות להלן,
כי הנה כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן רצו סעיף יט): [א] לדברי האומרים שעיקר הבדלה הוא מן התורה שנאמר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בין בכניסתו בין ביציאתו כמו שנתבאר בסי' רע"א הרי גם הנשים חייבות בהבדלה מן התורה כשם שחייבות בקידוש מן התורה מפני שהוקש זכור לשמור.. [ב] אבל לדברי האומרים שמצות זכור אינה אלא בכניסת השבת ולא ביציאתו ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים יש מי שאומר שהנשים פטורות ממנה כמו שהן פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא.. [ג] ויש חולקין על זה ואומרים, שההבדלה היא מענין זכירת השבת וקדושתו שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול, ולפיכך הנשים חייבות בהם מדברי סופרים, כמו שחייבות בכל הדברים שתקנו חכמים בגלל קדושת השבת .. וכן עיקר.
הרי לנו שג' חלוקות בדבר, אי חייבות מהתורה או מד"ס או שפטורות לגמרי. ופסק שעיקר שחיובם מד"ס (משא"כ אנשים חייבים מהתורה).
ומסיים שם: ומכל מקום יש לחוש לסברא הראשונה, שלא יבדיל לנשים מי שאינו צריך להבדיל בשביל עצמו, - שכבר יצא ידי חובתו, וגם אין זכרים אחרים גדולים או קטנים שומעים ממנו, - אלא נשים בלבד, שלפי סברא הראשונה שהנשים פטורות מהבדלה, - הרי זה מברך לבטלה. אבל הנשים עצמן יכולות להבדיל לעצמן אף אם הם פטורות, כמו שהן יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא שמקיימות, שאינה ברכה לבטלה.
[ובענין מש"כ רבינו "או קטנים" מפורש יותר במשנה ברורה (שם ס"ק לב), אם יש אחד מבני הבית אפילו קטן שהגיע לחינוך שלא שמע עדיין הבדלה יוכל להבדיל בשבילו].
ולפי כל זה, מובן בכללות מהות חיובם של הנשים בתפילה, ובהבדלה, וכדי ללמוד את הדינים לעומקם, יש ללמוד את ההלכות מתוך השולחן ערוך. ובמיוחד שהל' אלו הם "הלכות הצריכות", וידועה ההדגשה של הרבי עד כמה צריכים לקבוע שיעורים גם בהל' הצריכות והשכיחות, כדי שלא ייתקל במצבים כאלו, שאינו יודע מהי ההלכה.