כדי לענות על שאלה כזאת, יש להקדים תחילה את המבואר רבות בספר התניא, בתחילתו, שישנו הפרש גדול בין מה שחושבים העולם בהגדרות של "צדיק" ו"רשע" לבין מה שהוא באמת ע"פ התורה.
כי בעולם קוראים "צדיק" לכל מי שברוב המקרים הוא מתנהג כמו שצריך, והפשלות שלו הם מעטות; ואילו "רשע" הוא רק מי שממש מורד בקב"ה. אבל באמת, מסביר שם אדה"ז, זהו רק בשם המושאל.
ואילו באמת, הצדיק הוא מי שהמהות שלו נהפכה לטוב, שלא עולים לו תאוות כלל, ואין לו יצר הרע כי הוא הרג אותו בתענית.
הרשע, הוא כל מי שחוטא ח"ו במעשה דיבור ומחשבה, אפילו בעבירה הכי קלה (שלצערנו רובנו ככולנו נכשלים בזה),
ואילו הבינוני הוא מי ששולט במעשה דיבור ומחשבה בצורה מושלמת, אך במהות נפשו הוא לא שינה אותה.
ובבירור הדרגות ובלימודם כמו שצריך, כפי שמובאים שם, יכולים לדעת ולהבין בצורה הרבה יותר טובה, שאכן, לרובנו ככולנו יש יצר הרע, שפועל על האדם ונלחם איתו תמיד כדי שיעבור עבירה. הוא עושה את כל התחבולות האפשריות כדי להפיל את האדם, ולהוריד אותו לבאר שחת.
ואפילו אלו שנמצאים בדרגות הגבוהות, אין להם שום "תעודת ביטוח" עד יומם האחרון, וצריכים את עזרתו של הקב"ה, שלא ליפול בנסיונות.
וליתר ביאור והסבר, מהיכן מגיע לאדם הדחף לעבור את העבירה, באופן פרטי, אביא להלן חלק מהמבואר בקונטרס "ומעיין מבית ה'" לרבי הרש"ב, ששם מבאר באריכות מה גורם לאדם "לשטות" מדרך האמת, ולעבור עבירות.
בתחילה, מקדים שם הרבי כך:
"עִנְיַן הַשְּׁטוּת הוּא הַהַטָּיָה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת.. וְכִדְאִיתָא בִּגְמָרָא (סוֹטָה ג. א) עַל פָּסוּק כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הֲרֵי שֶׁהַשִּׁטָּה וּשְׁטוּת הוּא עִנְיָן אֶחָד, שֶׁהוּא הַהַטָּיָה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְדֶרֶךְ הַטּוֹב.."
מאמר זה שמובא במאמר, שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות, מבאר לנו, שאכן יש את האדם השלם, שברוב היום הוא עושה את כל הפעולות הנצרכות ופועל כמו שצריך. אבל לפעמים יכול להיות מצב של "רוח שטות" רגעי, שכביכול משכיח ממנו את מה שהוא רגיל ויודע, ומעורר לו רצון לעשות "שטות".
כי באמת, אין לאדם שהוא בחיר הנבראים סיבה לבחור בתענוגים גשמיים ובהמיים, מול התענוגים הנבחרים והמהותיים, התענוגים האלוקיים. ומה שבוחר הוא בכל זאת, זה מגיע מצד שיש מי שדואג לזה שהוא יימשך אליהם, ובלשונו שם:
"וְסִיבַּת הַהַמְשָׁכָה אַחֲרֵי הַתַּאֲווֹת וְתַעֲנוּגִים גַּשְׁמִים הוּא עַל יְדֵי הֲסָתַת הַיֵּצֶר הָרָע לוֹמַר לוֹ כִּי טוֹב לְפָנָיו דָּבָר זֶה וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּחֵטְא עֵץ הַדַּעַת (בְּרֵאשִׁית ג. ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם כו' וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל."
כלומר, שהיצר הרע פועל ומנסה לשכנע את האדם שיבחר בדרך "הטובה" לפי מה שהוא מראה ומדגיש עכשיו לו בעיניים, למרות שבאמת, אם יחשב האדם בחישוב שכלי והגיוני, לא יעלה בדעתו לעבור עבירה כזאת.
פן נוסף שעובד היצר הרע, הוא להסביר לאדם, שבעבירה שהוא עושה, הוא לא נפרד כעת מאחדותו ית'. כי אם היה האדם מחשב, שבעשיית העבירה הקלה, הוא נפרד כעת מה' אחד, הוא לא היה עובר את העבירה בשום פנים.
וכפי שכותב שם: "..דְּמַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרָע מְסִיתוֹ שֶׁגַּם אִם יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הָרָע אֵינוֹ נִפְרָד מֵאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הוּא רַק רוּחַ שְׁטוּת הַמְכַסֶּה עַל הָאֱמֶת..."
ומביא הרבי עד כמה הדברים מגיעים, שאפילו אשה שנמצאת במקום מאוד נמוך, היא הייתה שולטת בתאוותה, אם הייתה מסירה לרגע את אותה רוח שטות שמעלימה ומכסה לה על האמת, ומבינה שבעבירה שהיא עושה היא נפרדת כעת מהקב"ה.
ובלשונו - "דַּאֲפִילוּ אִשָּׁה הַמְנָאֶפֶת שֶׁדַּעְתָּהּ קַלָּה הָיְתָה מוֹשֶׁלֶת בְּרוּחַ תַּאֲוָתָהּ לוּלֵי רוּחַ שְׁטוּת שֶׁבָּהּ הַמְכַסֶּה וּמַסְתִּיר וּמַעְלִים אֶת הָאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת שֶׁבְּנַפְשָׁהּ הָאֱלֹקִית לְדָבְקָה בֶּאֱמוּנַת ה' וְיִחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ וְלֹא לִיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מֵאַחְדּוּתוֹ אֲפִילוּ נוֹטְלִים אֶת נַפְשָׁהּ מִמֶּנָּה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם.."
ומאריך ומפרט שם הרבי, שלא מדובר רק על לעבוד עבודה זרה עם כל המשמעות של זה, אלא היא לא הייתה מסכימה אפילו להשתחוות לבד בלי שום אמונה בלב, אפילו על חשבון מיתה ה"י. וברור שהייסורים של תאוות היצר שלה, הם ייסורים הרבה יותר קלים ממיתה.
ומהי באמת הסיבה שבעבודה זרה היא הייתה מוסרת את נפשה, ואילו בתאוותה היא לא שולטת, כותב הרבי: "וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁאֶצְלָהּ בֵּין אִיסּוּר נִיאוּף לְאִיסּוּר הִשְׁתַּחֲוָאָה לַעֲבוֹדָה זָרָה הוּא גַם כֵּן שְׁטוּת דִּקְלִיפָּה הַמַּלְבֶּשֶׁת לְנֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית,
וְהַיְינוּ שֶׁנִּדְמֶה לָהּ דְּבָזֶה אֵינֶנָּה נַעֲשָׂה נִפְרָד מִיִּחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ וְעוֹדֶנָּה בְּיַהֲדוּתָהּ, אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִילוּ עֲבֵירָה קַלָּה הֲרֵי הָעוֹבְרָהּ עוֹבֵר עַל רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא בְּתַכְלִית הַפֵּירוּד מִיִּחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ.."
כלומר, שאם היא הייתה מחשבת את החישוב הנכון, ויודעת, שבעבירה זו הקלה שהיא עושה, היא נפרדת מאחדותו ית' בדיוק כמו שהיא עובדת עבודה זרה, היא הייתה מוסרת את נפשה לגמרי, אלא שהרוח שטות שבקרבה עושה איזה הפרש קטן, שכביכול בעבירה זו היא לא נפרדת מאחדותו. למרות שזה לא נכון בתכלית.
זה חלק מהמבואר באותו הקונטרס. ושם, בצורה ארוכה ומפורטת, מסביר הרבי במאמרים רבים, מהם החישובים שמחשב היצר הרע לאדם, מדוע כדאי לו לעבור את העבירה כעת, מה הרווחים שהוא ירוויח בהווה ובעתיד. מדוע כדאי להתחבר לקליפות ולקבל מהם את השפע, בצורה רחבה ומקיפה. וכדאי מאוד ללמוד את אותו הקונטרס מתוך הכתב.
ולאחרי כל זה, ישנו המענה על שאלתך, שאכן קיים גם אצל מי שעובד את הקב"ה בצורה חזקה, מצב של "רוח שטות" והעלם על הקדושה שבו, שמביא לו את הרצון והדחף לעבור את העבירה ה"י.
ויהי רצון, שלא נצטרך להגיע לכל זה, כי יהיה כבר את הייעוד הגאולתי "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ונראה כבר את המציאות האמיתית ע"פ תורה – שמשיח כבר עומד אחר כותלנו, והנה זה בא.
