ב"ה
שלום וברכה
בפשטות כל פעולה שנעשית על פי חוק טבע, כמו החום שגורם לטיל לעוף וכדומה, זה בגדר 'טבע', גם אם יש כאן התערבות אדם בניצול הטבע לצרכיו, בסופו של דבר אין זה שונה מהותית מזריקת אבן.
ביחד עם זה חשוב וכדאי להדגיש, גם פעולות הטבע הם בהשגחה פרטית ואינם יכולים להתקיים כלל בלי השגחת ה'.
יסוד האמונה של כל יהודי הוא שהעולם נברא על ידי הבורא יש מאין. האדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא, בשער היחוד והאמונה, שתהליך הבריאה אינו תהליך חד פעמי אלא תהליך תמידי, שכל רגע ורגע הבורא בורא את כל הנבראים מחדש יש מאין. וכמו שאנו אומרים בתפילה כל יום: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
כיון שהבורא משקיע את כוחותיו (כביכול) לברוא את כל הנבראים יש מאין ברגע זה, הרי ממילא מובן שהוא מתייחס ומשגיח עליהם, וכל מה שקורה אותם הוא לא סתמי, אלא קורה בגלל שהבורא ברגע זה מהווה אותם בטובו.
ואם חלילה אומרים שמה שקורה אינו בהשגחה אלא בדרך מקרה, הרי פירושו של דבר שיש כאילו לנבראים איזה שהוא קיום בזמן כלשהו מבלעדי הבורא ח"ו, המהווה אותם יש מאין.
במילים אחרות, השגחה זה התייחסות. הבורא מתייחס אל הנברא בעצם זה שנותן לו קיום.
אף על פי שעניין זה שהעולם מתנהל בהשגחתו של הבורא הוא אחד מעיקרי האמונה. היו גישות שונות בין גדולי ישראל, עד כמה ההשגחה היא פרטית ממש לכל נברא.
היו מגדולי ישראל שסברו שההשגחה הפרטית היא רק על מין האדם וכל מה שקשור אליו, ואילו על מין הצומח והחי וקל וחומר על מין הדומם ישנה השגחה כללית של הבורא בלבד, ולא השגחה פרטית כפי שהוסבר קודם.
ובזה הכריע הבעל שם טוב מייסד החסידות, כי השגחתו של הבורא היא על כל הנבראים כולם, גם על מין הצומח והדומם, על כל פרטיהם בכל רגע ממש. והסיבה היא, כפי שהוסבר, שההשגחה הפרטית של הבורא נובעת מעצם הקיום של העולם על ידי הבורא כל רגע. וכיון של הנבראים כולם, גם אלא השייכים למין הצומח והדומם מתהווים כל רגע מחדש על ידיו, הרי פשוט שהם חלק מידיעתו והשגחתו.
הרבי מביא, שהדברים היו כתובים עוד לפני הבעל שם טוב, ראיה לזה מדברי חז"ל במס' חולין (דף סג): "ר' יוחנן כי הוה חזי שלך (עוף "השולה דגים מן הים") אמר משפטיך תהום רבה", ומפרש שם רש"י "שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות" – הרי מפורש להדיא, שיש דין ומשפט גם על פרטי דגי הים, ועד שהקב"ה מזמין עוף פרטי כדי להמית דג פרטי זה המזומן למות].
החידוש של הבעש"ט הוא בהבלטה, בגילוי של הדברים ושל ההשלכות שלהם בחיי היום יום. הבעל שם טוב הדגיש בצורה מאוד ברורה וחדה, שהשגחה הפרטית היא על כל פרט ופרט, לא רק על הצדיקים, ולא רק על מין האדם – אלא גם על הדומם ועל הצומח ועל החי, ועל כל גרגיר אבק. הכל מושגח, הכל מכוון על ידי הקדוש ברוך הוא בהשגחתו הפרטית. במילים פשוטות: הקב"ה מתייחס ונוגע לו וחשוב לו כל פרט ופרט.
ויתרה מזו, שההשגחה הפרטית על הנבראים, גם הנבראים של מין הצומח והדומם, יש להם חשיבות ויחס לכללות כוונת הבריאה.
וכמו שכותב הרבי בהיום יום של כ"ח חשון: ענין ההשגחה פרטית הוא, דלא זו בלבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית, והיא היא חיות הנברא וקיומו, אלא עוד זאת דתנועת פרטית של נברא יש לה יחס כללי לכללות כוונת הבריאה … דבצירוף ואיחוד כל הפעולות הפרטיות … נשלמה כוונה העליונה בסוד הבריאה כולה.
ויתבונן האדם: ומה אם תנועת עשב באה בהשגחה פרטית ונוגעת להשלמת כוונת הבריאה, מין המדבר בכלל וישראל עם קרובו בפרט על אחת כמה וכמה.
כלומר: כל עלה שעף ברוח, כל פרט כזה, נוגע למטרה הכללית, של הקב"ה בבריאה. כשהקדוש ברוך הוא ברא את הבריאה היתה לו מטרה מסוימת, והמטרה הזו מוגשמת על ידי כל הפרטי פרטים האלה. ועל אחת כמה וכמה כל מה שקורה אצל איש מישראל.
בעניין מה שהזכרנו על הדעות השונות בין גדולי ישראל, חשוב להבהיר נקודה נוספת. הרבי מסביר שבעצם אין מחלוקת. גם אותם אלה, כמו הרמב"ם לדוגמא, שאומרים שהקב"ה משגיח על בעלי החיים, על הדומם ועל הצומח רק בהשגחה כללית, מתכוונים לכך שההשגחה עליהם היא נסתרת. שלא רואים בגלוי את האכפתיות של הקב"ה למה שקורה אצלם. לעומת בני האדם ובייחוד הצדיקים שאצלם אפשר לראות בגלוי את ההשגחה. ומאידך, גם כשהבעל שם טוב אומר שיש השגחה פרטית על כל נברא ונברא, הוא מסכים שבגלוי לא רואים את זה.
נכון שבשפה הרגילה זה נשמע כמו מחלוקת גדולה, אבל מבחינת האמת, הם בעצם לא חולקים, וכולם מודים שההשגחה היא על הכל אלא שיש הבדל בדרגת הגילוי של השגחה. שההשגחה על האדם היא גלויה, ועל הדומם צומח חי שלא קשורים ישירות עם האדם, ההשגחה היא בהסתר. ותרת החסידות שעניינה לגלות את הפנימיות, שמה דגש, גם על ההשגחה הנסתרת, שיש על האדם להרגיל עצמו לראות גם אותה בגילוי.
