זקן אהרן

שלום וברכה.
בכל פסוק ובכל עניין יש לו כמה וכמה רבדים. כי התורה יש בה פרד"ס – פשט רמז דרוש וסוד.
בכל ענין ועניין בתורה, יש ביאורים על הדבר כפי שהם בדרך הפשט, בדרך הפשוטה, יש עניינים שהם בדרך הרמז, ישנם בדרך הדרוש, ויש דברים בדרך הפנימיות והסוד.
אך, כל הפירושים הם קשורים ומאוחדים זה בזה. ישנו קשר בין פירוש אחד לשני.
וכמו שמבאר הרבי בקונטרס ענינה של תורת החסידות, שם מוסבר כמה וכמה ביאורים על פסוק אחד, וגם מוסבר מהו החוט המקשר ומחבר בין כל הפירושים.
וכן הוא בענייניו. ה"שמן הטוב" המסמל את פנימיות התורה נשפע דרך הזקן, וכלשון הפסוק: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו".
זקן מלא איננו סימן חיצוני בלבד. יש לו גם חשיבות ערכית:
על פי הפנימיות, הזקן מכונה "י"ג תיקוני דיקנא", כנגד המשכת י"ג מידות הרחמים, אשר נשפעות לעולמות על ידי הזקן.
וכפי שמובא במכתבים רבים של הרבי, הזקן הוא המקור וה'צינור' לכל הברכות וההשפעות מלמעלה לתוך חיי המציאות הגשמיים באופן של רחמים, ובפרט בכל הקשור לענייני פרנסה.
דמות המתאפיינת בכתובים כ'בעל זקן', היא דמותו של אהרֹן הכוהן, כנאמר: "זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו" (תהלים קלג, ב).
לא רק הזקן של אהרֹן הכוהן הוא מאפיין חסידי מובהק; גם הנהגתו המוזכרת בדברי חז"ל בפרקי אבות – "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – אומצה באופן מובהק בהנהגת החסידות ובתורתו של הרבי, כפי שהרבי מלמד ומנחה בשיחותיו ואיגרותיו.
באופן מפורט יותר, יש בדברי חז"ל שתי הנהגות:
א. "אוהב את הבריות" – אהבת ישראל מוחלטת לכל יהודי, גם כאשר לא רואים בו מעלות גלויות, וגם כאשר הוא מכונה בשם 'בריה' בעלמא.
ב. "ומקרבן לתורה" – השליחות לקירוב יהודים לתורה ומצוות, ובכללה הפצת מעיינות החסידות, מבלי לוותר או להתפשר על שום דבר: לקרב אותם אל התורה, ולא לקרב את התורה אליהם.

הפנימיות שמאפשרת שלמות
שתי הנהגות אלו (אהבת ישראל והשליחות לקירוב יהודים) שייכות להנהגתו של אהרֹן הכוהן, ובעיקר לזקנו: בזקן של אהרֹן טמון 'סוד' פנימי, הרמוז גם הוא באותו פסוק: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן".
בחסידות מבואר שבתוך שערות הזקן (שהן הצד החיצוני של הזקן) מתגלה האור העצמי של ה', הטמון בחוכמת התורה הנסתרת והעצמית ביותר – היא פנימיות התורה, שתתגלה בעיקר לעתיד לבוא – "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה".
עלינו לזכור את העיקרון האמור: ההתחברות לפנימיות התורה, ובפרט לתורתו של הרבי – מאפשרת להתאחד באמת עם כל יהודי ולקרבו לתורה ולמצוות.
הסוד הפנימי של הזקן הוא ההתעצמות וההתחברות עם פנימיות התורה, המאפשרת לנו ללכת בדרכו של אהרֹן, להיות "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

שלמות של גאולה
אהרֹן מכונה גם "אוהב שלום ורודף שלום". בחסידות מוסבר ששלום הוא מלשון שלמות. פנימיות התורה המגלה ומבארת בהרחבה את עניין 'אחדות ה'', היא המגלה את השלמות והאמת של כל דבר: כיוון ש"אין עוד מלבדו", הרי אין מקום לכל עניין של פירוד ומחלוקת.
שלמות זו תתגלה בגאולה האמיתית והשלמה, שבה יהיה ניכר לעין כול ש"ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), אבל לא נמתין לרגע זה באפס מעשה אלא עד אז נפעל בכל כוחנו "לרדוף" אותה השלמות ("רודף שלום"). וכיצד נרדוף? נשתדל לחיות גאולה, להתבונן ולהפנים את עניין 'אחדות ה'' המוסבר בהרחבה בחסידות, ולחוש את האחדות בין כל חלקי הבריאה, ובפרט בקשר בין יהודי ליהודי.
על ידי זה יתקיים גם הפסוק הקודם: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד", כמוסבר בהרחבה במאמרים ובשיחות של הרבי, בעניין מהות הנהגה זו, המבטאת ומגלה את העצמיות של כל יהודי ואת האחדות בין בני ישראל.
ערב מתן תורה הוא הזמן שבו ראוי לשים דגש מיוחד בהנהגה זו. כזכור, לקראת מתן תורה היו ישראל כולם "כאיש אחד בלב אחד" – האחדות בקרב העם מובילה לגילוי אחדות ה' בעולם, והיא תתגלה בשלמותה בביאת משיח צדקנו בד בבד עם ה"תורה חדשה מאיתי תצא".
וגילוי זה, בא דווקא על ידנו, על ידי העבודה שלנו, וכפי שביאר הרבי פעמים רבות, שביאת המשיח תלויה בכל אחד ואחד מאיתנו, שנהיה מאוחדים, כאיש אחד בלב אחד, ונעסוק בענייני הגאולה השלימה.