Ask The Rabbi

נושא: תפילה

זקן אהרן

יש הרבה פסוקים שמתארים את הזקן של אהרן הכהן "כשמן הטוב.. זקן אהרן" או מה שנאמר בתהילים "זקן אהרן שירד על פי מידותיו" – מה הסיבה שיש הדגשה גדולה על הזקן של אהרן הכהן דווקא? אשמח לשמוע מה הביאור הפנימי על זה.

שלום וברכה.
בכל פסוק ובכל עניין יש לו כמה וכמה רבדים. כי התורה יש בה פרד"ס – פשט רמז דרוש וסוד.
בכל ענין ועניין בתורה, יש ביאורים על הדבר כפי שהם בדרך הפשט, בדרך הפשוטה, יש עניינים שהם בדרך הרמז, ישנם בדרך הדרוש, ויש דברים בדרך הפנימיות והסוד.
אך, כל הפירושים הם קשורים ומאוחדים זה בזה. ישנו קשר בין פירוש אחד לשני.
וכמו שמבאר הרבי בקונטרס ענינה של תורת החסידות, שם מוסבר כמה וכמה ביאורים על פסוק אחד, וגם מוסבר מהו החוט המקשר ומחבר בין כל הפירושים.
וכן הוא בענייניו. ה"שמן הטוב" המסמל את פנימיות התורה נשפע דרך הזקן, וכלשון הפסוק: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו".
זקן מלא איננו סימן חיצוני בלבד. יש לו גם חשיבות ערכית:
על פי הפנימיות, הזקן מכונה "י"ג תיקוני דיקנא", כנגד המשכת י"ג מידות הרחמים, אשר נשפעות לעולמות על ידי הזקן.
וכפי שמובא במכתבים רבים של הרבי, הזקן הוא המקור וה'צינור' לכל הברכות וההשפעות מלמעלה לתוך חיי המציאות הגשמיים באופן של רחמים, ובפרט בכל הקשור לענייני פרנסה.
דמות המתאפיינת בכתובים כ'בעל זקן', היא דמותו של אהרֹן הכוהן, כנאמר: "זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו" (תהלים קלג, ב).
לא רק הזקן של אהרֹן הכוהן הוא מאפיין חסידי מובהק; גם הנהגתו המוזכרת בדברי חז"ל בפרקי אבות – "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – אומצה באופן מובהק בהנהגת החסידות ובתורתו של הרבי, כפי שהרבי מלמד ומנחה בשיחותיו ואיגרותיו.
באופן מפורט יותר, יש בדברי חז"ל שתי הנהגות:
א. "אוהב את הבריות" – אהבת ישראל מוחלטת לכל יהודי, גם כאשר לא רואים בו מעלות גלויות, וגם כאשר הוא מכונה בשם 'בריה' בעלמא.
ב. "ומקרבן לתורה" – השליחות לקירוב יהודים לתורה ומצוות, ובכללה הפצת מעיינות החסידות, מבלי לוותר או להתפשר על שום דבר: לקרב אותם אל התורה, ולא לקרב את התורה אליהם.

הפנימיות שמאפשרת שלמות
שתי הנהגות אלו (אהבת ישראל והשליחות לקירוב יהודים) שייכות להנהגתו של אהרֹן הכוהן, ובעיקר לזקנו: בזקן של אהרֹן טמון 'סוד' פנימי, הרמוז גם הוא באותו פסוק: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן".
בחסידות מבואר שבתוך שערות הזקן (שהן הצד החיצוני של הזקן) מתגלה האור העצמי של ה', הטמון בחוכמת התורה הנסתרת והעצמית ביותר – היא פנימיות התורה, שתתגלה בעיקר לעתיד לבוא – "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה".
עלינו לזכור את העיקרון האמור: ההתחברות לפנימיות התורה, ובפרט לתורתו של הרבי – מאפשרת להתאחד באמת עם כל יהודי ולקרבו לתורה ולמצוות.
הסוד הפנימי של הזקן הוא ההתעצמות וההתחברות עם פנימיות התורה, המאפשרת לנו ללכת בדרכו של אהרֹן, להיות "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

שלמות של גאולה
אהרֹן מכונה גם "אוהב שלום ורודף שלום". בחסידות מוסבר ששלום הוא מלשון שלמות. פנימיות התורה המגלה ומבארת בהרחבה את עניין 'אחדות ה'', היא המגלה את השלמות והאמת של כל דבר: כיוון ש"אין עוד מלבדו", הרי אין מקום לכל עניין של פירוד ומחלוקת.
שלמות זו תתגלה בגאולה האמיתית והשלמה, שבה יהיה ניכר לעין כול ש"ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), אבל לא נמתין לרגע זה באפס מעשה אלא עד אז נפעל בכל כוחנו "לרדוף" אותה השלמות ("רודף שלום"). וכיצד נרדוף? נשתדל לחיות גאולה, להתבונן ולהפנים את עניין 'אחדות ה'' המוסבר בהרחבה בחסידות, ולחוש את האחדות בין כל חלקי הבריאה, ובפרט בקשר בין יהודי ליהודי.
על ידי זה יתקיים גם הפסוק הקודם: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד", כמוסבר בהרחבה במאמרים ובשיחות של הרבי, בעניין מהות הנהגה זו, המבטאת ומגלה את העצמיות של כל יהודי ואת האחדות בין בני ישראל.
ערב מתן תורה הוא הזמן שבו ראוי לשים דגש מיוחד בהנהגה זו. כזכור, לקראת מתן תורה היו ישראל כולם "כאיש אחד בלב אחד" – האחדות בקרב העם מובילה לגילוי אחדות ה' בעולם, והיא תתגלה בשלמותה בביאת משיח צדקנו בד בבד עם ה"תורה חדשה מאיתי תצא".
וגילוי זה, בא דווקא על ידנו, על ידי העבודה שלנו, וכפי שביאר הרבי פעמים רבות, שביאת המשיח תלויה בכל אחד ואחד מאיתנו, שנהיה מאוחדים, כאיש אחד בלב אחד, ונעסוק בענייני הגאולה השלימה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].