זאת חנוכה

היום האחרון של חנוכה נקרא "זאת חנוכה", על שם הקריאה ביום זה "זאת חנוכת המזבח".

ומזה שכל היום כולו נקרא בשם זה, הוא כדי להורות, שהוא הוא היום העיקרי של חנוכה. בזה הוא שונה מחגים אחרים שלא מצינו בהם הדגשה על יומם האחרון.

וכדי להבין את המעלה של היום האחרון דווקא, יש להקדים את החקירה הידועה מה עדיף – ה"בכח" או ה"בפועל":

כל דבר בעולם, יש אותו כפי שהוא נמצא ברעיון הכללי, בתוכנית של הדברים, עוד לפני שהוא יורד בפועל בעולם לתוך המציאות הגשמית הפשוטה.

ויש את הדבר כפי שהוא נמצא כבר "בפועל" בעולם. היינו לאחר שנעשו הדברים בפועל בתוך המציאות, העניין נעשה כבר בפועל בעולם. ובמילים אחרות – הרעיון בוצע.

בדרך כלל אומרים שהכח כולל בתוכו את הפועל – היינו שבאמת הכל כלול כבר בתוך הרעיון, בתוך התוכנית. הכח כולל כבר בתוך המציאות שלו את הבפועל.

אך אמירה זו היא באמת שייכת רק לדברים כפי שהוא מצד גדריו של הבורא – שאצלו הכל כלול וקיים עוד לפני שיורד לפועל. גם שם הוא כבר קיים.

ואילו כפי שהדברים הם כבר קיימים מצד ה"מקבל", מצד גדריהם של הנראים, הם צריכים את הבפועל ממש ולא מספיק להם כלל שהכל קיים מצד הבורא,

התורה ניתנה בעולם הזה כדי לפעול בתחתונים בגדרם שלהם.

בכל הימים טובים, אף שגם בהם נוהגים הלכה כבית הלל (בפועל), נרגש בהם גם ה"למעלה" ה"בכח", ומצד זה בחגים הללו כבר ביום הראשון קיים הכל בכח.

ואילו חנוכה כל כולו קשור עם גדרי המקבל, ולכן לא ניתן לומר ביום הראשון שהוא העיקרי מצד מעלת הבכח, אלא רק כאשר ישנם את כל הימים בפועל, אזי "זאת חנוכה". וכפי שיתבאר להלן בפרטות.

בכמה וכמה ענינים בחג, מצינו הדגשה מיוחדת על ה"בפועל", על גדרי המקבל:

בקביעת החג: חג החנוכה ומצוותיו שונים משאר הרגלים בכך שהוא מדרבנן, שבני ישראל חידשו אותו (ואף שונה מפורים, שתוקן ע"י תקנת נביאים שמגלים את דבר ה', ואילו חנוכה הוא תקנת חכמים, בזמן בית שני לאחר שפסקה הנבואה).

במספר הנרות: ההלכה שהולכים כדעת בית הלל, שהולכים ומוסיפים מיום ליום - אחר הבפועל (ולא כדעת ב"ש שאחר הבכח) מודגשת ביותר בחנוכה, כי כללות החג קשור בחידושו של המקבל. וכפי שנרמז בשם החג: חנוכה - ח' נרות והלכה כבית הלל.

בכללות המאורע דחנוכה: בפורים היתה הגזירה בעיקר על הגוף היהודי, שהיה ניכר בגוף היהודי בגלוי שהוא קשור לעם אחד הקשור עם ה' אחד. משא"כ בחנוכה היה מצב של חושך רוחני, שלא הרגישו את אור התורה בגילוי. ובני ישראל התגברו בעצמם על החושך של העולם, במסירות נפש שלגמרי מצד המקבל, כי לא היו אז נביאים.

במהדרין מן המהדרין: בכלל ישנו אופן של הידור מצוה, אך בשאר המצוות לא מצינו "מהדרין מן המהדרין", כי הידור מצוה בכלל ענינו הוא ההשתדלות הנוספת של היהודי בקיום המצוה. ומכיון שבחנוכה מודגש במיוחד המקבל, הרי נוסף הידור של מהדרין מן המהדרין. וענין זה נעשה מנהג פשוט אצל כל ישראל, כי בכך הוא החידוש דחנוכה, שהמקבל מאיר את החושך.

בזאת חנוכה: בשונה משאר הימים טובים, בחג חנוכה היום האחרון הוא העיקרי. כי בשאר הימים טובים, אף שגם בהם נוהגים הלכה כבית הלל (בפועל), נרגש בהם גם ה"למעלה" "תורתו", ומצד זה כבר ביום הראשון קיים הכל בכח. ואילו חנוכה כל כולו קשור עם גדרי המקבל, ולכן לא ניתן לומר ביום הראשון שהוא העיקרי מצד מעלת הבכח, אלא רק כאשר ישנם את כל הימים בפועל, אזי "זאת חנוכה".

במטרת הדלקת הנרות: ענין ההדלקה הוא להאיר את החושך, וכפי שמודגש במקום ההדלקה - בפתח ביתו מבחוץ, בזמן ההדלקה - משתשקע החמה, כי ענינים של הנרות הוא להאיר את החוץ, ולכך צריכים את הבפועל כפי שהוא בגדרי התחתון ודוקא בריבוי האור ניתן להאיר את החושך

וראה בכל זאת באריכות בשיחת "זאת חנוכה" בליקוטי שיחות חכ"ה.

לגבי הסגולות, בשיחת פרשת מקץ, זאת חנוכה תשי"ג, אמר הרבי (השיחה בלתי מוגה):

" איתא בספרים של חסידי פולין [לעת-עתה לא מצאתי ענין זה בחסידות חב"ד, אבל מסתמא נמצא גם שם] שיום השמיני דחנוכה, "זאת חנוכה", מסוגל לפקידת עקרות.

וביומן מתואר: "כ"ק אדמו"ר שליט"א רמז לכמה מהמסובים שיאמרו לחיים, ואח"כ המשיך":

והענין בזה:

ידוע שבחנוכה מאירים י"ג מדות הרחמים, וכנגדם יש בנוסח הברכה של נר חנוכה י"ג תיבות – שזהו א' הטעמים שאדמו"ר הזקן קבע את נוסח הברכה: "להדליק נר חנוכה" (ולא "נר של חנוכה"), כדי שמספר התיבות יהי' י"ג. ומצד התגלות י"ג מדה"ר שהם למעלה מהשתלשלות – נמשך כח ההולדה להוליד בדומה לו ממש.

ובפרטיות יותר הרי זה שייך ליום השמיני דחנוכה – כי, בכל יום משמונת ימי חנוכה מאירה מדה א' מי"ג מדה"ר, ובה כלולים כל י"ג המדות, וביום שמיני דחנוכה מאיר מזל השמיני, שהוא מזל "ונוצר", וע"י הבטישה דנוצר ונקה (שהם כנגד טיפת האב וטיפת האם), דא בדא, נעשה ענין ההולדה".

לגבי ענינו של זאת חנוכה, ישנם עוד כמה וכמה מקומות שמבוארים הענינים, מכיוונים אחרים, ומכיוונים נוספים, וכדי לראות את ענינו של יום בפרטות, יש לעיין בשאר המקומות והמאמרים.