דין קבוע הידוע הוא קבוע האסור מהתורה, והיינו שהאיסור ניכר במקומו ומשום כך אינו בטל ברוב. בהמשך לדין אדם שלוקח בשר ממקום שמוגדר כקבוע האסור מהתורה, עסקו הפוסקים באדם שלקח בשר ממקום שבו האיסור אינו ניכר במקומו וממילא אין לזה דין קבוע מן התורה, אך האיסור הוא דבר חשוב שאינו מתבטל, ובשל כך הרי זה דומה לדין קבוע. הפוסקים כינו זאת בשם המושאל "קבוע" מדרבנן, שכן חכמים אסרו תערובת שיש בה איסור שהוא חתיכה הראויה להתכבד או בעל חיים או דבר חשוב וכו', מחמת החשיבות של האיסור, בדומה למה שהתורה אסרה קבוע מחמת החשיבות. כאמור, בקבוע דאורייתא האיסור ניכר במקומו כמו תשע חנויות וכו', ואילו בקבוע דרבנן האיסור אינו ניכר בתוך התערובת ואינו נחשב באמת קבוע, אלא שהפוסקים כינו אותו "קבוע" בשם המושאל, כיון שאינו בטל מחמת חשיבותו.
דוגמא מאטליז שהתערבו בו חתיכות טריפה:
הראשונים נתנו דוגמא לקבוע דרבנן שגם בו האדם לקח בשר מחנות ואינו יודע מה דינו, בדוגמת המקרה של תשע חנויות וכו'. הדוגמא המובאת בראשונים: אטליז ("מקולין") שנתערבו בו חתיכות טריפה בתוך חתיכות כשירות, והרוב כשר, אך החתיכות עשויות להתכבד, ואדם קנה משם בשר, ולא ידוע אם לקח מהכשר או מהטרף. באופן כללי יותר, כל תערובת שיש בתוכה איסור שאינו בטל מחמת חשיבותו – הרי זה "קבוע" מדרבנן.
המקור בש"ס ושיטות הראשונים:
בהמה שדינה למיתה אינה בטילה בתערובת:
במשנה במסכת זבחים מובא, שאם בהמה המחוייבת מיתה, כגון שור הנסקל או קרבן חטאת שדינו למיתה, התערבה בהרבה זבחים כשרים – אינה בטילה אפילו באלף, וצריך להמית את כל הבהמות.
אין זה מועיל לגרום לבהמות לנוע שמא יקח מן הקבוע:
הגמרא הקשתה על כך מדוע שלא נגרום לבהמות לנוע כדי שלא ייחשבו כקבוע, ואז כל בהמה שתפרוש מהעדר תהיה מותרת מדין "כל דפריש מרובא פריש"? הגמרא תירצה: גזירה שמא יקח מן הקבוע (שמא יקח בהמה מהתערובת בזמן שהבהמות עדיין במקומן).
שור אינו בטל מחמת חשיבותו:
תוספות ביארו ששור הנסקל אינו בטל בשאר הבהמות, אף על פי שמהתורה כל דבר בטל ברוב, כיון שהשור הוא דבר חשוב, וחכמים עשו תערובת זו כעין קבוע כתשע חנויות וכדומה שההיתר והאיסור ידועים במקומם.
אם התערבו באטליז חתיכות הראויות להתכבד הרי זה "קבע דרבנן":
הרשב"א הסיק מכך להלכות איסור והיתר, וכתב שאם באטליז אחד התערבו חתיכות טריפה בין הכשירות, ואדם שקנה משם אינו יודע אם לקח מהכשר או מהטרף – הרי זה "קבוע דרבנן", והיינו שמהתורה כל בשר שבמקולין כשר משום שבטל ברוב, אלא שחכמים גזרו שאם יש שם חתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה, ונתנו על מקולין זה דין קבוע.
קשה מדוע החמירו בקבוע דרבנן יותר מקבוע דאורייתא:
לכאורה מהגמרא הנ"ל עולה שדין קבוע מדרבנן חמור יותר מדין קבוע דאורייתא, שהרי בקבוע דאורייתא אמרנו שאם הבשר פירש ממילא מאחת החנויות – הולכים אחר הרוב, מדין כל דפריש מרובא פריש, ולא גזרו בזה שמא ייקח מן הקבוע. ואילו בשור הנסקל שהתערב בבהמות אחרות אמרה הגמרא שגם לאחר שהבהמות התחילו לנוע והתבטל מהם דין קבוע מהתורה (ונשאר רק דין קבוע של תערובת שהוא "קבוע מדרבנן") – אין להתיר את הבהמות שפורשות מן הרוב, גזירה שמא יקח מן הקבוע. הראשונים נחלקו כיצד לבאר קושי זה.
לר"י החמירו בקבוע דרבנן משום שקל בעיני האדם:
ר"י (רבינו יצחק מבעלי התוספות) תירץ שאכן קבוע של תערובת (קבוע מדרבנן) חמור בעניין זה מקבוע דאורייתא, שכן בקבוע דרבנן האיסור וההיתר מעורבים זה בזה באופן שהאיסור אינו ניכר, ואם תתיר לאדם לאכול חתיכה שפירשה ממילא מהתערובת – יבוא לקחת בידים מתוך התערובת (או לקנות מאטליז שהתערבה בו טריפה), שהרי הדבר קל בעיניו וחושב שכשם שמותר לאכול חתיכה שפירשה ממילא, כך מותר לקחת באקראי מתוך התערובת ולסמוך על כך שרוב החתיכות היתר ומן הסתם לקח חתיכה של היתר. אבל בתשע חנויות וכו' (קבוע דאורייתא) מקום האיסור ניכר וידוע, שהרי ידוע לכולם מי היא החנות המוכרת נבילה, ואם נתיר לאדם לאכול בשר שפירש ממילא – לא יבוא לקנות נבילה מהחנות שמוכרת נבילה, שאין אנו עוסקים ברשעים (אלא באנשים שרוצים להקפיד ורק עלולים לטעות).
לר"ת גם בקבוע דרבנן חתיכה הפורשת ממילא מותרת:
אבל לשיטת רבינו תם אין ללמוד מהגמרא הנ"ל לגבי שור הנסקל לשאר קבוע דרבנן, שכן בשור הנסקל ההווא אמינא של הגמרא היא שהאדם יגרום בידיו לפיזור הקבוע (שיכפה את הבהמות לנוע), וחששו חכמים שאם נתיר לאדם לפזר את הקבוע ולקחת את הבהמות הפורשות – שמא לא יפזר ויקח ישר מן הקבוע. אבל בקבוע דרבנן של הלכות איסור והיתר – חתיכה שפירשה ממילא מתהערובת מותרת, כמו בקבוע דאורייתא.
סיכום מחלוקת ר"י ור"ת:
נמצא אם כן, שחתיכה שפירשה ממילא מתוך תערובת שיש בה איסור חשוב שאינו בטל (קבוע דרבנן), כגון בעל חיים או חתיכה הראויה להתכבד או דבר חשוב שהתערב באלף של היתר ואינו ניכר, ולאחר שנודעה התערובת פרש אחד מתוכה ממילא – לשיטת ר"י אסור (שמא יקח בידים מהתערובת), ולשיטת רבינו תם מותר (כמו בקבוע דאורייתא שהפורש ממילא מותר, ורק אם לקח בידו אסור).
פסיקת האחרונים:
השו"ע פסק להקל כרבינו תם, שכל מה שפירש ממילא מתוך קבוע דרבנן מותר.
אמנם מהש"ך והט"ז משמע שיש להחמיר כר"י (הפרי מגדים כתב שבהפסד מרובה יש להקל כרבינו תם והשו"ע).
קבוע דרבנן שהתגלה למפרע:
להבנת הרשב"א: ר"י ור"ת נחלקו אפילו כשהקבוע דרבנן התגלה למפרע:
הרשב"א כתב שלשיטת ר"י אם אדם קנה חתיכת בשר הראויה להתכבד מהאטליז, ולאחר מכן נודע שהתערבו שם חתיכות טריפה (בתוך רוב של היתר) – החתיכה אסורה, אף על פי שהספק התגלה רק לאחר הפרישה מן הקבוע, כיון שסוף סוף האדם לקח מתוך תערובת שבה האיסור אינו ניכר, ואם נתיר לו חתיכה זו שלקח עלול לקחת מן הקבוע (לקחת בידים מהתערובת, כגון לקנות שם חתיכה נוספת). אבל לשיטת רבינו תם החתיכה מותרת, ואין גוזרים שמא יקח מן הקבוע. וכן דעת הרשב"א עצמו להלכה.
להבנת הרא"ש: כשהקבוע דרבנן התגלה למפרע גם ר"י מודה שחתיכה שפירשה ממילא מותרת:
אמנם הרא"ש חלק על הרשב"א בהבנת שיטת ר"י. להבנת הרא"ש: במקרה שלקחו מהתערובת לפני שנולד הספק – גם ר"י מודה שלא גזרו שמא יקח מן הקבוע, אלא החתיכה מותרת מדין "כל דפריש מרובא פריש". לטענת הרא"ש: מה שמצינו בגמרא שגזרו שמא יקח מן הקבוע הוא רק לאחר שהבהמות הוחזקו כאסורות (מחמת תערובת שור הנסקל שאסר את כולן), אבל לפני שנולד הספק לא שייך לגזור שום דבר, שהרי הכל בחזקת היתר, ואם תאמר שנגזור שמא יקח אדם מן הקבוע לאחר שנולד הספק – גזירה זו לא מצינו בגמרא, ואין לנו לגזור מדעתנו, וגם לא מסתבר לגזור על כך, שהרי אם לקח בעוד שהיו הבהמות בחזקת היתר והתרנו לו את מה שלקח – לא יבוא בשל כך לטעות ולקחת לאחר שנאסרו. להלכה פסק הרא"ש כשיטת ר"י.
למעשה קבוע דרבנן שהתגלה למפרע מותר בין לרשב"א ובין לרא"ש:
נמצא אם כן, שבמקרה שאדם קנה חתיכה הראויה להתכבד של בשר מאטליז, ולאחר מכן נודע שהתערבה שם חתיכה של איסור הראויה להתכבד (שהיתה מעורבת שם כבר בשעת הקנייה) – גם לרשב"א וגם לרא"ש החתיכה מותרת. הרשב"א מבין שנחלקו בזה ר"י ורבינו תם, ופסק הרשב"א להקל כרבינו תם. ואילו הרא"ש פסק כר"י ומבין שגם ר"י מודה להקל בזה.
פסיקת השו"ע:
שו"ע : אדם שקנה חתיכה הראויה להתכבד מהאטליז, ולאחר מכן נודע שהיתה מעורבת שם חתיכת טריפה הראויה להתכבד – כל מה שנלקח מהאטליז לפני שנמצאה הטריפה הולכים בו אחר הרוב ומותר (כרשב"א שפסק כרבינו תם, ולהבנת הרא"ש אף ר"י מודה בזה). אבל לקנות מכאן ולהבא (לאחר שנמצאה הטריפה) אסור.
ועל פי כל האמור לעיל מובן, שתערובת זו של תרנגולים שיש בתוכן תרנגולת אחת טריפה שאינה בטילה מחמת חשיבותה (שבעלי חיים אינם בטלים), נקראת בפוסקים בשם המושאל "קבוע", והיינו קבוע דרבנן, שחכמים גזרו על תערובת כזו לדון אותה כמו קבוע.
כאשר לקחו תרנגולת אחת מהתערובת שלא בפנינו הרי זה כפירשה ממילא, שאם נכרי לקח שלא בפנינו אנו דנים זאת כספק שנולד מחוץ למקום הקבוע, שבדיני קבוע דאורייתא אין לו דין קבוע.
לגבי קבוע דרבנן, שפירש אחד מהתערובת ממילא, שזהו המקרה המתואר בשאלה, נחלקו ר"י ורבינו תם האם יש לזה עדיין דין קבוע. לדעת רבינו תם אין לזה דין קבוע (כמו בדין קבוע דאורייתא), וממילא הולכים אחר רוב התרנגולת שאינן טריפות, ואם כן התרנגולת שנשחטה אסורה. וכן פסק השו"ע.
אמנם לדעת ר"י יש לזה עדיין דין קבוע, כיון שחז"ל גזרו שמא ייקח מן הקבוע, כלומר שמא ייקח בידיים מתוך התערובת, ולכן התרנגולת שנשחטה אסורה. מהש"ך והט"ז משמע שיש להחמיר כר"י.
