אומר השו"ע : "תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן לקח – הרי זה אסור, שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל בשר (אפילו חתיכה הראויה להתכבד) הנמצא בשוק או ביד גוי מותר, כיון שרוב החנויות מוכרות בשר שחוטה, דכל דפריש מרובא פריש". כלומר במקרה שהבשר פירש מהמקום הקבוע של החנויות ממילא (שלא מדובר באדם שקנה מאחת החנויות אלא באדם שמצא את הבשר בשוק) או שלא בפנינו (שמצאנו את הבשר ביד גוי ולא ראינו את הגוי קונה מהחנות) – הרי זה ספק שנוצר שלא במקום הקבוע, וממילא אין לזה דין של "קבוע" אלא הולכים אחר הרוב ואומרים שמן הסתם בשר זה פרש מן הרוב.
השו"ע והרמ"א נחלקו האם בשר שנתעלם מן העין אסור מדרבנן:
השו"ע הוסיף שההיתר בבשר הנמצא בשוק הוא מדין תורה, כלומר שמדאורייתא הוא מותר מפני שהולכים אחר הרוב, אבל חכמים אסרו בשר הנמצא בשוק אפילו אם כל השוחטים וכל המוכרים באזור הם יהודים שמוכרים בשר כשר, שכן ישנו דין ש"בשר שנתעלם מן העין" אסור. אמנם הרמ"א (בסימן סג) מיקל בדין "בשר שנתעלם מן העין", וממילא לשיטתו בשר הנמצא בשוק, בזמן שרוב החנויות מוכרות בשר כשר – מותר אפילו מדרבנן.
אם ראינו את הנכרי לוקח מהחנות יש בזה דין קבוע:
הרמ"א הוסיף על פי ראשונים, שאם הבשר פירש ממקום הקביעות לפנינו, כגון שראינו את הנכרי לוקח מן החנות – הרי זה ספק שנוצר במקום הקביעות, וממילא יש בזה דין של קבוע כמחצה על מחצה, כמו במקרה שהיהודי בעצמו קנה מהחנות.
קטן כנכרי:
הש"ך כתב שדין קטן כדין נכרי. לפי זה, במקרה שנכרי או קטן (וכן עכבר וכיוצא בזה) לקחו ממקום הקבוע – אם ראינו אותם לוקחים הרי זה ספק שנוצר במקום הקבוע שיש לו דין קבוע, ואם לא ראינו אותם לוקחים אלא מצאנו בידיהם לאחר מכן הרי זה ספק שנוצר מחוץ למקום הקבוע שהולכים בו אחר הרוב.
קטן חריף כיהודי גדול:
הפרי מגדים כתב שהדברים אמורים בקטן שאינו חריף בשכלו, אך קטן חריף בשכלו דינו כגדול, ולפי זה גם כשמצאנו את הבשר בידיו והוא אינו זוכר מאיזה חנות קנה יש בזה דין של קבוע (כמו באדם גדול שקנה מאחת החנויות ואינו זוכר).
קבוע שהתגלה למפרע:
התגלה לאחר זמן שאחת החנויות מכרה באותו יום נבילה:
הראשונים נחלקו בדין קבוע שהתגלה למפרע, כגון שהיו עשר חנויות שכולן מוכרות בשר כשר, ואדם קנה מאחת מהן ואינו יודע מאיזו, ואחר כך נודע שחנות מסויימת מהחנויות (שאנו יודעים מי היא) מכרה בטעות רק בשר נבילה באותו יום, ונמצא אם כן שהתברר למפרע שאחת החנויות היתה "קבוע" נבילה.
לר"ן ופרי חדש קבוע שהתגלה למפרע אין בו דין קבוע:
לדעת הר"ן כיון שכל דין קבוע הוא "חידוש" (כלומר חידוש שחידשה התורה בניגוד לכלל הרגיל של התורה שהולכים אחר הרוב) – אין לך בו אלא חידושו, ולכן במקרה כזה ששעת ידיעת הספק היתה רק לאחר הפרישה מהמקום הקבוע – הולכים אחר הרוב. וכן פסק פרי חדש שהבשר מותר.
לרא"ה וש"ך דין קבוע הוא גם בקבוע שהתגלה למפרע:
אבל הרא"ה כתב שמה שהדבר נודע אחר כך הרי זה רק גילוי מילתא שמדובר בקבוע (התגלה דבר שכבר היה קיים קודם), ולכן הרי זה ככל קבוע שהתורה אסרה. כלומר לא ניתן לומר שהספק נולד לאחר הפרישה מהמקום הקבוע, אלא הפסק נולד במקום הקבוע כבר בשעת קניית הבשר, וכעת התגלה הספק מהעלמו. וכן פסק הש"ך שהבשר אסור.
ולפי כל האמור לעיל מובן, שהמקרה המתואר בשאלה הוא "קבוע שהתגלה למפרע", שלפי הר"ן והפרי חדש אינו נחשב כקבוע אלא הולכים אחר הרוב, וממילא לשיטתם הבשר מותר, כיון שכל שאר הדוכנים בשוק מכרו באותו יום בשר כשר, ו"כל דפריש מרובא פריש".
אבל לפי הרא"ה והש"ך יש בזה דין קבוע, ולכן אם מדובר בילד חריף בשכלו הרי הוא כמו אדם גדול שהלך לשוק וקנה, והיינו שהספק נוצר במקום הקביעות, וממילא הדין הוא שהבשר אסור, כיון שקבוע נדון כמחצה על מחצה וספק תורה להחמיר. אך אם מדובר בילד שאינו חריף בשכלו – הרי זה כאילו מצאנו את הבשר בידיו של הילד, והיינו שהספק נוצר מחוץ למקום הקביעות (לאחר שחזר לבית ולא בשוק), ובזה הדין הוא שהבשר מותר אפילו לשיטת הרא"ה והש"ך כיון שאין בזה דין קבוע אלא דין "כל דפריש מרובא פריש".