ב"ה

המושג 'צער' הוא כללי מידי. מהלשון "יגיע כפיך כי תאכל" אנו מבינים שכן נדרשת מהאדם יגיעה ומאמץ בעבודה. יגיעה כרוכה פעמים רבות גם בצער מסויים, שהרי האדם מעדיף כמובן לא להתייגע ולא להתאמץ.

אלא שהדגש הוא "יגיע כפיך", כהסבר הידוע של הרבי, היינו, אם זה צער שנובע ממאמץ היגיעה, אך הוא עדיין מאפשר ליהודי לעבוד ה' כמו שצריך, ומלבד זאת, זה מתאים לכשרונתיו וטבעו, הרי לא בהכרח שצריך להתחמק מצער זה, שהרי "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד.."

אך אם זה צער, בגלל שהאדם מרגיש, שזה לא מתאים לו כלל, וזה מכניס אותו ללחץ וטרדות פנימיות, עד שנהיה גם יגיע ראשך וליבך, וזה פוגע לו בענייני עבודת ה' ובשלום בית וכדומה, יש מקום למצוא כלי אחר לפרנסה, שלא יהיה בו צער זה.