על עצם העיסוק במחקר הירח, התבטא הרבי כמה וכמה פעמים שאין בזה שלילה מבחינת התורה.
בהזדמנות מסויימת, עוד לפני שהגיעו לירח ולחלל התבטא הרבי על עצם ההגעה לשם – " להגיע לירח זה ענין טכני שניתן לבצעו. את מה שימצאו שם נראה כאשר נגיע. אם אגיד מה שימצאו שם, לא ירצו להגיע אל הירח... לתורה אין התנגדות להמשיך ולחקור.".
היינו שבעצם העניין שמחפשים ומבררים מה קורה שם כל הזמן, אין זה בסתירה לתורה ולמצוות.
ביחידות של הרבי עם אחד הפרופסורים ששאל על דעת התורה האם שייך שיהיו קיימים תרבויות מחוץ לכדור הארץ ענה הרבי כך:
"האפשרות של קיום חיים מחוץ לכדור הארץ אינה נשללת על ידי התורה; היא נזכרת בתלמוד.
אך לא ייתכן קיום תרבויות של יצורים בעלי תבונה מחוץ לכדור הארץ. בהתאם לתורה שייכים לסוג של יצורים נבונים אותם יצורים אשר בדומה לאדם הנם בעלי בחירה חפשית. אך בחירה חפשית מוענקת ומתקיימת באמצעות התורה. יוצא מכאן שאם מניחים שישנם בעוד איזה מקום בתבל יצורים נבונים, מוכרחים לומר שיש להם תורה, וזה אי אפשר, שכן אי אפשר להניח שהתורה של יצורים משוערים אלה היא תורה אחרת, שונה משלנו, כי התורה היא תורת אמת, ואמת יש רק אחת. כמו כן אי אפשר להניח שליצורים אלה ישנה אותה תורה כמו לנו, כי מתן תורה לעם היהודי על הארץ מבואר בפרטי פרטים, תשומת לב רבה מוענקת לפרטים אלה, והם בעלי משמעות רבה לעצם הבנת התורה."
התורה היא תורת אמת, ולכן מובן שאין שום דבר שהוא הופכי ח"ו או מנגד לתורה. התורה היא אמת, במובן שהיא מגיעה מן הקצה אל הקצה, ואין שום דבר שיכול לשנות או לסתור את אמת זו.
זוהי גם השיטה בהתייחסות לסוגיות אחרות שכביכול יש בהם מעין איזו סתירה בין התורה והמדע, שאנו יודעים שהאמת היא התורה, וזה לא ישונה אף פעם. ומה שישנה שאלה, אפשר לנסות לענות עליה, וגם אם לא – האמת תישאר התורה.
ובנוגע לשאלתך, כיצד אין סתירה בין החקר של החלל, לבין הנחיתה על הירח, כתב הרבי באחד המכתבים:
"הפסוק ("השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם") משתמש במושג "ארץ" במובנו הרחב - הכולל לא רק את כדור הארץ, אלא גם את האטמוספירה ואת כל עולמנו הפיזי, המעסיק את האנושות ומשפיע עליו ישירות. אין לערבב את המושג "שמים" עם המושג "כוכבי לכת". הכוכבים, כוכבי לכת, הירח וכו' - אינם קרויים "שמים", כיון ש"שמים" הוא דבר רוחני, ואילו "גרמי השמים" האמורים הם פיזיים ושייכים לעולם הגשמי.
הקב"ה ברא את "גרמי השמים" כדי לשמש את העולם, לספק לו אור, חום ואנרגיה, ואת מקומם קבע ברקיע השמים, במרחק מסויים מכדור הארץ. עובדה זו אינה צריכה להוציא מכלל אפשרות את התענינותו של האדם בהם. כך גם העובדה שהקב"ה ברא ירח וקבעו ברקיע השמים כדי שיאיר לעולם, אינה צריכה להוציא מכלל אפשרות שבזמן מן הזמנים, ינחת אדם על הירח.
משמעותו של הפסוק "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", היא: בעוד שהקב"ה נמצא בכל מקום, לרבות ב"שמים", הרי את מקומו של האדם קבע ב"ארץ" - בעולם הפיזי, שהאדם הוא חלק ממנו, ועליו לנצל את חייו על האדמה בצורה הטובה ביותר.
ובמקום נוסף ענה הרבי על כמה וכמה שאלות בנוגע לנחיתה על הירח, וזה תוכן המכתב.
על השאלה – "כיצד ניתן לתרץ הסתירה בין הנחיתה על הירח להנאמר "השמים שמים לה'"." – ענה הרבי -
"הרי כמה פירושים ב"שמים", מתחיל מפירוש ב"עוף השמים", ועד - "האלוקים בשמים ואתה על הארץ" (קהלת ה, א). ולהעיר מתפלת שלמה שבאו שניהם יחד: "בהעצר שמים ולא יהיה מטר גו' השמים מכון שבתך גו'".
(בכלל - מלכתחילה אין מקום לקושיא. ויגיד עליו רעו: "הרים הגבוהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים". וכמה כתובים כיוצא בזה).
על השאלה "הרי בברכת קידוש לבנה אומרים "ואיני יכול לנגוע בך"", ענה הרבי – " שוברה בצדה וקודם לה - "הרי אני רוקד כנגדך ואיני יכול (על ידי רקידה זו) לנגוע בך כך לא יוכלו כו'"."
היינו שהכוונה היא שברגע זה שאני עומד למטה ורוקד כנגדה, אני לא יכול לנגוע בה. אבל אין זה סותר את עצם האפשרות של ההגעה לחלל.
ולפי כל זה מובן, שאין כל סתירה בזה שאנשים נוחתים על הירח, וכן מזה שישנם חיים על הירח, מכיוון שהכוונה בפסוק היא כלל לא סותרת את כל זה, כפי שהתבאר לעיל.