צריך להיזהר לא לפרש את מושג 'השגחה פרטית' כאילו הקב"ה עומד כשב'ידו' מקל והוא רק מחכה למעידות שלנו... זו כמובן הסתכלות מעוותת. הבורא אוהב אותנו וכל מה שהוא רוצה מאיתנו – הכול לטובתנו.
ודאי שכל דבר שקורה אצלנו הוא בידיעתו ובהשגחתו – "עין רואה ואוזן שומעת" – וממילא צריך לעשות את רצונו ואם נכשלנו עלינו לתקן בכוח התשובה. אבל התחושה העיקרית שצריכה להיות לנו כשאנו מפנימים שהכול בהשגחתו של הבורא היא שהקדוש ברוך מתעניין בנו וכל המאורעות שקורים אצלנו הם ממנו ובהשגחתו וממילא כל מה שקורה – קורה לטובה.
ההתבוננות פשוטה: הבורא הוא תכלית הטוב וטבע הטוב להיטיב ואם הכול מגיע ממנו אזי הכול טוב אפילו לפעמים איננו מצליחים לראות את הטוב הטמון בדבר מסוים.

הבחירה היא שלנו
ישנה נקודה נוספת שצריך להבהיר: אומנם כל פרט הקורה לנו בא ממנו אבל אחד מיסודות האמונה הוא שהבחירה איך להתנהג באותם מצבים שהבורא הציב לפנינו – נתונה בידנו. לדוגמה: הלכתי ונתקלתי ונפלתי. לא נפלתי במקרה. נפלתי בהשגחה פרטית אבל איך אגיב – הם אכעס או איזכר כי "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"? – התגובה תלויה בבחירה שלי.
פגשתי ביהודי שצריך עזרה. לא סתם נתקלתי בו. בהשגחה פרטית ה' זימן לי שאראה אותו ועכשיו הבחירה בידי: האם אעזור לו? האם אעלים עיני ממנו? ההיתקלות עצמה נגרמה בשל ההשגחה הפרטית והתפקיד שלי הוא לבחור כיצד אפעל במצב שלפניי.
וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א) שאם יש צרה לעם ישראל היא באה כדי לעורר את העם לתשובה ובלשונו שם: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרוא נקרית – הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה וצרות אחרות; הוא שכתוב בתורה: "והלכתם עימי בקרי. והלכתי עימכם בחמת קרי" כלומר: כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו – אם תאמרו שהוא קרי אוסיף עליכם חמת אותו קרי.

נמצא בתוך ההסתר
לפעמים ישנה תחושה שלא רואים את השגחת ה'... אך האמת שגם בתוך ההסתר הבורא נמצא. וכמובא בחסידות על הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" – לעיתים ההסתר עצמו מוסתר היינו: ישנה פעולה הגורמת שההסתר גופא יהיה נסתר ולא ידעו שזהו הסתר. אך יהודי צריך לדעת שזה עצמו הוא מהקב"ה ("אנכי הסתר אסתיר").
וכאשר עומדים בניסיון ולמרות ההסתר מכירים שהכול בהשגחת הבורא וגם לצרה יש סיבה דבר זה עצמו גורם לראות יותר את השגחת הבורא בגילוי.

התחשבות בסימנים
כשיהודי יודע שכל דבר הוא בהשגחה ומכוון הוא עלול לשאול את עצמו: אם אני נתקל במניעה לעניין או דבר – מה עליי להבין מאותה המניעה: האם פירושה שאותו דבר אינו שייך אליי ואינו מיועד לי (ועליי להרפות ממנו) או אולי זה ניסיון עבורי (ועליי להתאמץ ולהתגבר על אותה מניעה)?
ובאמת לא תמיד אפשר לדעת כי פעמים שהמניעות והעיכובים הם אכן ניסיון ופעמים שהם מורים לאדם להניח לאותו העניין.
הדרך העיקרית שתעזור לנו לדעת את פשר המניעה היא לבחון את הדברים על פי התורה: אם המניעות והעיכובים נוגעים לקיום מצוות ולעבודת השם – אלו ודאי מניעות שיש להתגבר עליהן כי אין ספק שה' רוצה שנקיים את מצוותיו. ולעומת זאת אם אנו חשים פיתוי לעבור על איסור ובהשגחה פרטית אנו ניצבים מול אפשרות מעשית לבצע אותו האיסור – ברור מאליו שמדובר בפיתוי של היצר הרע ולא ב'סימן' המורה לנו שעלינו אכן לעבור על אותו האיסור חלילה. ה' בהשגחתו הפרטית מעמיד אותנו בניסיון ומצפה מאיתנו להתגבר עליו ולעמוד בו.
וכשמדובר בעניינים עדינים צריך לבחון את האפשרויות לעומק ולהתייעץ הרי גם לשם כך ציוו לנו חז"ל והרבי הדגיש זאת פעמים רבות: "עשה לך רב". אי אפשר סתם כך להמציא משמעויות.
אומנם ברי שהדברים לא קרו סתם אלא כדי ללמד אותנו ולפתח אותנו אבל כדי להבין את המשמעות המדויקת שלהם – צריך להסתכל בתורה.

מנוחת הנפש
הכוונה הפנימית של ההתבוננות בהשגחה פרטית היא להכניס את הקב"ה לחיים הפרטיים שלנו בגילוי. לדעת שהוא משגיח רואה ושומע כל מה שקורה. ככל שאדם יכניס את הקב"ה לחייו יותר ההתבוננות שלו על הכול תהיה נכונה יותר ומתוך כך – הוא יחיה בצורה נכונה ורגועה יותר.
גורמים שונים מפריעים לאדם לנהל את חייו בצורה רגועה ושלווה. והמפריעים במיוחד הם החשש מפני העתיד וחוסר היכולת לקבוע את המאורעות שיעברו עליו. ברגע שהאדם יפנים שהכול מנוהל ומושגח בשליטה מוחלטת של הבורא כולל הפרטים הקטנים ביותר שעוברים עליו הרי גם אם לא תמיד ידע לפרש באותו הרגע שהם קורים את המשמעות שלהם לגביו ידיעה זו עצמה תסייע לו למלא את שליחותו בעולם מתוך שמחה וטוב לבב.