Ask The Rabbi

נושא: תפילה

השגחה בדגים

כחלק מעבודת השגחתי אני עובד במפעל לשימורי דגים, לפני יומיים הכניסו דג כשר לתוך ציר מלוח מאד, ואחר כך התברר שזהו ציר שכבשו בו מקודם דגים אסורים שאין להם סימני כשרות. הפועלים אינם יודעים כמה זמן בדיוק שהה הדג הכשר בתוך הציר האסור, ומשערים שמשך השהיה היה כ-15 דקות או 20 דקות. לא הצלחתי להגיע למסקנא מה דין הדג? תודה רבה

בגמרא במסכת חולין מובא בשם שמואל שמליח הרי הוא כרותח, וכבוש הרי הוא כמבושל. עוד מובא שם בשם רבין שלדעת רבי יוחנן מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל. אבל אביי חלק על רבין בשיטת רבי יוחנן, ואמר שגם רבי יוחנן מודה שמליח כרותח וכבוש כמבושל.
בכבישה טעם האיסור מתפשט בכל ההיתר כמו בבישול:
על פי זה הסכימו הראשונים להלכה שכבוש כמבושל. הרשב"א ביאר שאם היינו אומרים שכבוש אינו כמבושל היה די ליטול מההיתר את המקום שנגע באיסור, והיה אפשר לאכול את שאר ההיתר, כמו בצליה (איסור והיתר שנצלו יחד) שמספיק בה נטילת מקום . אך מאחר שכבוש כמבושל אנו אומרים שטעם האיסור מתפשט בכל ההיתר כדרך שמתפשט בכל ההיתר על ידי בישול, ולכן כל ההיתר נאסר.
כבוש כמבושל מדאורייתא:
דין כבוש כמבושל הוא מן התורה. כך מדוייק מהגמרא במסכת פסחים האומרת שבאיסור בשר בחלב יש חידוש מיוחד שכבוש אינו כמבושל מן התורה (שהרי התורה אסרה רק דרך בישול). משמע מכך שבשאר איסורים אסור מן התורה. הנפקא מינה היא לענין ספק, שבבשר בחלב מקילים בדין כבוש במקרה של ספק, ובשאר איסורים מחמירים, כפי שנלמד לקמן.
שיעור זמן כבישה:
לרא"ש כבישה היא 24 שעות:
הראשונים נחלקו מהו שיעור זמן כבישה בצונן שיחשב כבישול שמבליע ומפליט: לדעת הרא"ש יום שלם מעת לעת (24 שעות), וראייתו מהגמרא בפסחים שם שבשר השרוי בחלב יום שלם חידוש הוא שאינו כמבושל, ומכאן שבשאר דברים כל השרוי יום שלם הרי הוא כמבושל.
לר"ת כבישה היא שלשה ימים:
אמנם לדעת רבינו תם, שלשה ימים, כפי שמצינו בגמרא במסכת עבודה זרה לעניין קנקני יין של גויים שרוצה להפליט את טעם היין הבלוע בהם, שיש למלא בהם מים למשך שלשה ימים ואז לשופכם.
השו"ע החמיר כרא"ש:
השו"ע פסק כרא"ש: "איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן, מקרי כבוש, והרי הוא כמבושל ונאסר כולו. אבל בפחות מכאן (פחות מ-24 שעות), בהדחה סגי" (מספיק להדיח את ההיתר במים ומותר לאוכלו).
כבישה בציר, חומץ, שאר משקים, ודין מליח כרותח:
לרש"י כבישה היא דווקא במשקה חזק:
רש"י פירש שדין כבוש כמבושל הוא דווקא כשנכבש בחומץ (או בציר, כלומר משקה חזק שיש בו חריפות או מליחות, ובכוחו לפעול ריכוך והעברת טעמים).
למרדכי כבישה היא בכל משקה:
אבל המרדכי דחה דבריו, שהרי מובא במשנה לגבי ביעור פירות שביעית שורד ישן (שהוא ורד שטעמו חזק) של שביעית שכבשו בשמן חדש של השנה השמינית – השמן מתחייב בביעור מחמת הטעם שקיבל מהורד. אם כן מוכח שגם בלא חומץ יש בכבישה נתינת טעם כמו בישול. וכן מבואר בגמרא שבשר שנשרה בחלב חידוש הוא שאינו ככבוש, ואף על פי שלא מדובר שם על משקים חזקים כמו חומץ או ציר.
השו"ע החמיר כמרדכי:
להלכה נפסק בשו"ע כמרדכי (וכסתימת שאר הראשונים) שדין כבוש כמבושל הוא בכל המשקים, כפי שהובא לעיל מהשו"ע "איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן…".
כבישה במשקה חזק מבשלת בזמן מועט:
השו"ע הוסיף על פי הרא"ש, שכבישה בציר או בחומץ דינה חמור מכבישה בשאר משקים, שכן ציר או חומץ מחמת מליחותם יש בכוחם לבשל את המאכל בזמן מועט, ולכן מאכל היתר שנשרה בציר מלוח של איסור – נאסר בשיעור "כדי שיתננו על האש וירתיח ויתחיל להתבשל" (לרוב הפוסקים הוא 18 דקות, ויש אומרים 24 דקות), שכבר בשיעור כזה דינו כמבושל אפילו שלא שהה מעת לעת, וממילא צריך שישים בהיתר כנגד האיסור, ולקלוף מסביב ההיתר (מדין מליחה שמליח כרותח), אבל בפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה בלבד (מדין מליחה כנ"ל, והיינו שאפילו אם אין 60 בהיתר כנגד האיסור די לקלוף והשאר מותר).
לרמ"א כבישה במשקה חזק אוסרת מיד:
אמנם לדעת הרמ"א כבישה בציר אוסרת את כל ההיתר מיד, כיון שהציר הוא כרותח, ואין אנו בקיאים בין כחוש לשמן (שבכחוש מן הדין יש להקל אך איננו בקיאים).
לש"ך חומץ כשאר משקים:
מה שהבאנו לעיל מהשו"ע שכבישה בציר או בחומץ חמורה משאר משקים הוא לדעת השו"ע. אבל הש"ך סובר שרק ציר חמור משאר משקים, ואילו חומץ דינו כמים ושאר משקים.
סתירה לכאורה בשו"ע בנוגע לחומץ:
בסימן קד יש את דברי השו"ע שאם נפל עכבר לשיכר או חומץ צוננים והוציאו משם בעודו שלם ולא שהה בתוכם מעת לעת – מותר. משמע מכך שכבישה בחומץ דינה ככבישה בשאר משקים, שרק ב-24 שעות נחשבת כבישה, בניגוד למה שכתב השו"ע אצלנו שחומץ דינו כציר!
המג"א חילק בין חומץ חזק לחלש:
לאור זאת חילק המגן אברהם בין סוגי חומץ, שחומץ חלש כמו החומץ שמתבלים בו מאכלים דינו כמים (ובזה מדובר בשו"ע שם לגבי עכבר), וחומץ חזק דינו כציר (ובזה מדובר בשו"ע אצלנו). וכך פסק אדמו"ר הזקן.
כבישה במים (ושאר משקים) בחצי חתיכה:
נחלקו ראשונים אם כבישה אוסרת גם את החלק שחוץ למשקה:
כתב הרמ"א שחתיכה שחציה נתון בכבישה בתוך המים, וחציה נמצא מחוץ למים – החלק שבתוך המים בוודאי נאסר, ולגבי החלק שמחוץ למים נחלקו ראשונים, שיש אומרים שגם החלק שמחוץ למים נאסר כשם שבישול אוסר גם מה שמחוץ לרוטב (שהרי כבוש כמבושל), ויש מקילים שמה שבחוץ לא נאסר (שכן כבוש אינו כמבושל ממש לכל דבר כפי שנלמד לקמן).
ש"ך ט"ז ואדמו"ר הזקן פסקו כדעת המקילים.
לשיטת השו"ע כבישה בציר אוסרת את המאכל אם שהה בציר בשיעור "כדי שיתננו על האש וירתיח ויתחיל להתבשל", שלרוב הפוסקים הוא 18 דקות. ולשיטת הרמ"א כבישה בציר אוסרת את המאכל מיד. נמצא שלשיטת הרמ"א הדג בוודאי אסור, ואילו לשיטת השו"ע יש כאן ספק האם הדג שהה כשיעור או לא.
נראה שלשיטת השו"ע דין זה תלוי במחלוקת האחרונים לגבי ספק כבוש, שלדעת הרמ"א ספק כבוש אסור, כיון שאיסור כבוש מדאורייתא, וכן פסקו הש"ך ואחרונים נוספים, כיון שהמאכל איבד את חזקת כשרותו בנפילתו לתוך האיסור. ולדעת הט"ז וכרתי ופלתי אם יש ספק האם שהה כשיעור או לא מותר, כי יש למאכל חזקת כשרות.
נמצא אם כן שלשיטת הרמ"א הדג אסור, ולשיטת השו"ע – אם השו"ע יקבל את סברת הרמ"א להחמיר בספק כבוש הרי שגם לשיטתו הדג אסור, ואם השו"ע יקבל את סברת הט"ז להקל בספק כבוש הרי שלשיטתו הדג יהיה מותר.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].