תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש איסור בכלל להפסיק בסוג תקיעה אחר ממה שאמור על הסדר? ב) האם יש הבדל בין אם תקע שבר אחד או כמה שברים בכדי להוות הפסק? ג) האם יש הבדל בין אם תקע לאחר שהפסיק מהתרועה שבר נוסף לא כפי הסדר האמור (כגון בתר"ת), או שהוא הדין אם יצא לו בתוך התרועה עצמה בלא מתכוין קול ארוך כעין שבר כאמור בשאלה? ד) האם יש הבדל בכל זה לכתחילה או בדיעבד?

ראשית יש להביא את הטעם של סדרי התקיעות האמורים בראש השנה, כמובא בשולחן ערוך סימן תקצ, ב. שמאחר והיה ספק מהי התרועה האמורה בתורה, האם היא הגניחה כעין שברים, או שהיא התרועה כעין יללה, או שהיא שניהם יחד, תיקנו חכמים לצאת ידי כל הספקות בכדי לצאת ידי חובת דין תורה ולתקוע בכל האופנים האמורים בשלשה סדרים – תשר"ת תש"ת תר"ת.

והטעם שלא מספיר לתקוע שלוש פעמים תקיעה שברים- תרועה ושוב תקיעה, והרי יש בזה את כל האופנים ויוצא ממה נפשך, מפני שלמדו חכמים ממדרש הכתובים שצריך להיות לפני התרועה ולאחר התרועה מיד בלא הפסק – קול פשוט של תקיעה, ועל כן, אם נאמר שיתקע כאמור, יצא שישנו הפסק בין התקיעה הראשונה לתרועה שלאחריה, לפי האופן שהתרועה האמורה בתורה היא היללות בלבד, ונמצא שהשברים היו הפסק בין התקיעה לתרועה (מגן אברהם ולבוש).

כמו כן אם נאמר שהתרועה האמורה בתורה היא הגניחה (השברים) בלבד, יצא שהתקיעה הפשוטה שאמורה להיות מיד לאחר התרועה, לא היתה סמוכה לה ממש בלא הפסק, מאחר והיה את ההפסק של היללות (מה שאנו קוראים תרועה) – ביניהן. ולכן צריך לעשות שלשה סדרים שונים לפי כל האופנים האמורים, סדר אחד של תקיעה שברים-תרועה ותקיעה. סדר נוסף של תקיעה שברים תקיעה. וסדר נוסף של תקיעה תרועה ותקיעה. ובכל סדר יש לעשותו שלשה פעמים כדין תורה שלמדו חכמים ממדרש הפסוקים (שם).

וכל זה הוא כאשר התחיל לעשות באותו הסדר סוג קול שאינו מעין הסדר והקול שעומד בו כלל, אך אם הוא מאותו הסוג בו אוחז אין צריך לחזור לראש השורה באותו הסדר, ומספיק לחזור רק אותה התקיעה בה אוחז שיעשנה שוב כראוי. כגון שהוא בתשר"ת והחל לאחר שני שברים בלבד להריע, והרי צריך לעשות על פי דין שלשה שברים, שבמקרה כזה אינו צריך לחזור ממש לראש השורה ולתקוע מחדש, אלא מספיק מה שיחל שוב את השברים-תרועה. מפני שהקול שעשה הוא מאותו הסוג בו אוחז כעת רק שלא עשאו כראוי, והרי זה דומה לאדם שלא הצליח לתקוע את הקול בו אוחז כראוי, שאינו צריך לחזור שוב מחדש ומספיק מה שחוזר לתקן שוב שיצא לו שוב הקול כראוי (רא"ש וטור שם).

לעומת זאת אם הוא אוחז בסדר תש"ת למשל והחל לאחר השברים להריע, במקרה כזה יצטרך לחזור מהתחלה, מפני שהתרועה בסדר זה היא לא מעין הקול כלל שצריך לעשות, כמו כן אם יחל לעשות שברים לאחר התרועה בתר"ת, שיצטרך לחזור לראש הסדר מפני שהתרועה כעת אינה מעין הסדר שצריך לעשות כעת כלל (שם).

ובמקרה שטועה אין זה משנה האם תקע במזיד או בשוגג או אפילו באונס, כגון שיצא לו באמצע התרועה קול ארוך כעין שבר, מאחר ויש כלל האומר שלמרות שהאדם אנוס אין זה אומר שנחשב כאילו עשה את המצוה, אלא שרק פוטרים אותו על כך שלא קיים את המצוה כי היה אנוס, אך אין לו שכר כאילו עשה ולא נחשב שקיים, ולפי זה אפילו אם נאמר כאן שיהיה פטור במקרה כזה, מכל מקום לא נחשב כאילו קיים מצוות שופר ועליו לחזור ולתקן. כמו כן אין זה שיצא בדיעבד, אלא לא יצא כלל מאחר ושינה מהסדר האמור בתורה כפי שדרשו חכמים שלא יהיה הפסק כלל.

ובכל זה גם אין הבדל אם תקע שלשה שברים או אפילו רק שבר אחד, גם כן צריך לחזור כאשר אין זה באותו הסדר שצריך להיות (שולחן ערוך אדה"ז, שם סעיף יז).

העולה מן האמור: שבכל מקום שעל בעל התוקע לחזור מחמת השברים שעשה בסדר זה (כגון שהוא בסדר תר"ת ותקע שברים), אין זה משנה האם לאחר התרועה החל לעשות שברים, או אם יצא לו בלא מתכוין באמצע התרועה קול מעין שבר, ואפילו רק שבר אחד בלבד, עליו לתקן ולחזור מעיקר הדין לתחילת הסדר, ולתקוע שוב כראוי.