כתבו בפוסקים, שבזמן שמעבירים ספר תורה ממקום למקום יש להביא את ספר התורה עוד קודם התפילה, ולהניחה בתוך ארון (אפילו רגיל) מכובד ונקי, ולקבוע לו מקום ראוי, ולא לשים אותו בצורה לא מכובדת, כי אין זה כלל מכבוד הספר.
וכן הוא הדין לגבי החזרתו לאחרי הקריאה, שצריכים להחזירה לאחר הקריאה לארון עד סוף התפילה.
וכן ישנו הדין על זמן הולכת הספר תורה, שבשעת ההולכה צריכים לכסות את ספר התורה בטלית. וכן המקום שבו מעבירים את ספר התורה, צריך להיות מקום נקי מטנוף ולכלוך – כין זה מכבוד הספר להעבירו במקום מלכולך וזוהמא.
עניין נוסף המובא בקשר לזה, שאם אפשר שיתלוו לספר התורה עשרה אנשים, מוטב לעשות זאת, אך אם אי אפשר להביא לזה עשרה אנשים, אז שיבואו כמה שאפשר.
ומקורו של עניין הוא ממה שנפסק בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה (סימן קלה סעיף יד):
"בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות)."
כלומר, שסתם כך אין להביא (אפי' לאלו שחבושים בבית האסורים) ספר תורה. ומגיה הרמ"א, שהוא דווקא אם מביאים את הספר תורה רק לשעת הקריאה, אבל אם מכינים לספר התורה מקום מותר.
לשון הרמ"א הוא "יום או יומים קודם", אך כתב במשנה ברורה (שם ס"ק מט) : והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה, ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה, ואח"כ יחזירנה לשם, דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד, אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן"
היינו שלא צריכים להביא את הספר דווקא ליום או יומיים, אלא אפילו מביא את הספר באותו היום, אלא שצריכים להכין את המקום לספר התורה, שלא יהיה ניכר שהבאת הספר תורה הייתה רק לצורך הקריאה, אלא שכרגע הוא קובע את דירתו של הספר תורה כאן.
ובמגן אברהם (סקכ"ב) כתב: יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומים שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי.
ובפרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק כב) כתב על דבריו: אפשר דלאו דוקא קובעין, אלא הוא הדין אם מניחים כך בחביות וכדומה שפיר דמי, והעולם מקילים בכל, ואין נכון.
והיינו שדי בארון רגיל מכובד ונקי שהוציאו משם את כלי תשמישי הבית וכדו' שאינם לכבוד שיהיו יחד עם הס"ת, אך על השלחן והספר תורה מכוסה בטלית אין די בכך.
וראה פסקי תשובות שם אות כה.
והוסיף בפסקי תשובות עוד כמה וכמה ענינים מהאחרונים, שנוהגים לעשות בשעת ההעברה של ספר התורה: א. בשעה שמובילים אותה ברחוב נוהגים לכסותה בטלית. ב יש ליזהר שלא לעבור ליד מקומות שיש בהם טינוף וצואה ואשפה מגולה. ג. ויש להדר שילכו עמה עשרה אנשים ללוותה. עיי"ש.
ומכל זה מובן עד כמה צריכים להיזהר בשעת ההולכה של הספר.
ועם כל זאת, אי אפשר שלא לציין, שישנם כמה וכמה דינים בספר תורה האם בכלל מותר להעביר אותו לזמן מועט, ויש בזה ריבוי חילוקי דינים, ויש שאמרו שצריך לקרוא בספר תורה באותו המקום כמה פעמים, ויש שהתירו באופנים אחרים.
ולכן בכל מקום ומקום שרוצים להעביר ספר תורה, הנה מלבד דיני הולכת הספר תורה המובאים לעיל, צריכים לשים לב אם מבחינת ההלכה ישנו היתר בכלל להעביר ספר תורה במקרה הספסציפי ששואלים.
ובכל מקום ומקום שישנה שאלה פרטית, צריכים לעשות שאלת רב במיוחד, לראות אם ע"פ ההלכה אכן מותר להעביר בכזה מצב ספר תורה.
ויהי רצון, שע"י הדיוק בכל הלכות ספר תורה, נצא כולנו יחד עם כל ספרי התורה לקבלת פני משיח צדקנו. וכמו שמצויין במכתבים המדברים על הכנסת ספר תורה, שמטרת כל הכנסה של ספר תורה, הוא כדי לצאת איתו ולקבל פני משיח צדקנו, תיכף ומייד.