הסתכלות על הקשת

למען התשובה, נקדים ונבאר תחילה בקצרה, מהו המקום של ברכת הקשת בכלל, ומתוכו נוכל לדעת ולהבין האם מותר להסתכל על הקשת באופן של הנאה בלבד.
לגבי עצם ברכת הקשת מבאר בשו"ע, בהלכות ברכת הפירות, סימן רכט סעיף א, כך: הרואה הקשת, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו; ואסור להסתכל בו ביותר.
בט"ז, ביאר את הדברים, וכתב נאמן בבריתו כו'. בגמ' אית' מאי מברך ברוך זוכר הברי' במתני' תנא נאמן בבריתו כו' אר"פ הלכך נמרינהו לתרוייהו כו' והעולם טועי' לומר תחלה נאמן בבריתו ואח"כ בא"י זוכר הברית וזה שלא כהלכה דאין כאן חתימה כלל אלא צריך להתחיל בא"י אמ"ה זוכר הברית ואח"כ נאמן בבריתו וכו'.
בס' עולת תמיד, ביאר מדוע כותב השו"ע שישנו איסור להסתכל על הקשת, ומבאר את הדברים כך שמה שכתב ואסור להסתכל בו ביותר. כן מבואר פרק אין דורשין [חגיגה] דף י"ז [ע"א] דהמסתכל בקשת עיניו כהות. ומה שכתב ביותר. פירוש אבל לראות בו מעט בשעת הברכה מותר, וכן כתב הרא"ש בתשובה [הובא באבודרהם עמוד שמד].
ומהי אופן ההבטה האסורה, הנה מבואר בדברי הפוסקים, מדיוק הדין כפי שהוא בשו"ע, שכתב ש"אסור להסתכל בו ביותר" שדווקא ביותר. דדוקא דרך הבטה גמורה אסור אבל לראות דרך ראייה בעלמא כדי לברך מותר, (כך כתב בספרת עטרת צבי).
גם במגן אברהם הביא מהשל"ה, שמה שאסור להסתכל בו הוא מצד שהמסתכל בו ביותר עיניו כהות.
בביאור הגר"א ביאר גם כן את הסיבה שנקט השו"ע בלשון "ביותר", והוא מקורו מהטור ורד"א, כי בפועל צריך לראות כדי לברך ולשון הסתכלות הוא בעיון הרבה. היינו שעצם הראייה היא מוכרחת כדי לברך את הברכה, ואילו האיסור הוא בהסתכלות – שכוונתה הוא בעיון רב.
וכן כתבו עוד מהפוסקים, שראיה בעלמא מותר, וכמו שכתב הרא"ש הובא בב"י [ד"ה ואסור] דאין איסור כי אם ההסתכלות, כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור.
כי הבטה יכולה להיות באופן של הבטה בעלמא, ואילו כוונת האיסור הוא רק במקרה שהוא "מסתכל" – שהכוונה בזה היא דקדוק והוספה בעצם ההבטה.
ובמשנה ברורה, הביא דינים נוספים בעניין ההבטה בקשת, וחלקם נגזרים מתוך מה שאין להסתכל בצורה חזקה בקשת, וכמו שכתב שאין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה.
ועוד הוסיף, שאם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ"ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי"ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים.
וביאר גם כן מדוע הנוסח הוא "בבריתו" - ר"ל שלא יעבירנו אף על פי שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם]:
ומבאר לבסוף, שהסיבה לאיסור להסתכל בו הוא כי המסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט"ז] אלא רואהו ומברך, ללא הסתכלות חזקה.
בספר ערוך השולחן, סיכם את הדברים בצורה יפה ונאה - שהרואה את הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו כלומר הברית שכרת הקדוש ברוך הוא עם נח שלא יביא מבול לעולם כדכתיב ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי ונאמן הוא יתברך בבריתו שלא יביא מבול לעולם ולפי שאין כל חדש תחת השמש ולא כעת נברא הקשת אלא שכבר נברא מששת ימי בראשית והוא מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות כדתנן באבות ולזה מסיימים וקיים במאמרו כלומר שכבר נברא במאמרו בששת ימי בראשית עיקר הקשת [מהרש"א נ"ט.] אלא שעתה מראה לנו:
וכן הוסיף לסכם, שאסור להסתכל הרבה בקשת ורק ראייה בעלמא מותר ולא הסתכלות יתירה ועל זה אמרו כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם [רפ"ב דחגיגה] דכתיב כמראה הקשת דמות כבוד ה' ואסור ליפול על פניו כשרואה הקשת משום דנראה כמשתחוה לקשת [ברכות נ"ט.] והמסתכל בקשת עיניו כהות.
ומכל הנ"ל עולה הלכה למעשה, שהברכה על הקשת היא דווקא על ראיית קשת, אמנם מעבר לכך אין להביט בה הרבה ובעיון לשם הנאה בלבד, מאחר והיא מורה על השכינה ("כמראה הקשת בתוך הענן").