*) ההתוועדות נערכה באולם הגדול אשר ב-824 נאָסטראַנד עוו. פינת איסטערן פּאַרקוויי.

1) שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפסה בלקו"ש ח"א ע' 73 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, ועוד כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה (ע"פ סרט-הקלטה).

2) בי"ט כסלו לפני עשרים שנה (תרח"ץ (סה"ש תרח"ץ ע' 249 ואילך)), באמרו, שמלאו חמישים שנה להתוועדות י"ט כסלו הראשונה שזוכר אצל אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, וסיפר אז כמה ענינים שדיבר אביו בהתוועדות הנ"ל (מהנחה בלתי מוגה).

3) בראשית ג, ט.

4) פרט זה לא סיפר הרבי בהתוועדות הנ"ל, ומה שסיפר אז בשם אביו הוא רק נקודת המענה – שכיון שבחטא עה"ד נפל אדה"ר ממדריגתו, הנה על זה באה השאלה: "איכה" – האם יודע הוא כיצד הי' צריך להיות, וכיצד הוא בפועל (מהנחה בלתי מוגה).

5) ועאכו"כ אצל בני ישראל, עליהם נאמר (יבמות סא, רע"א) "אתם קרויין אדם" (מהנחה בלתי מוגה).

6) תנועה הפכית מכלות הנפש – התיישבות אורות בכלים (מהנחה בלתי מוגה).

7) שבודאי אין זה סיפור דברים בעלמא, אלא גם ענין של תורה, מלשון הוראה (מהנחה בלתי מוגה).

8) ראה גם תו"מ ח"כ ע' 158. וש"נ.

9) והיינו, שבשאלה זו יכולה להיות ההבהרה ("די באַוואָרעניש") בנוגע לענינים שהם מן הקצה אל הקצה (מהנחה בלתי מוגה).

10) שהרי כליון הנשמה מן הגוף הוא היפך הכוונה ד"לשבת יצרה" (מהנחה בלתי מוגה).

11) ר"פ אחרי. וראה אוה"ח שם.

12) והיינו, שבשעה שרואה ענין של עולם הזה שהוא "נחמד למראה וטוב למאכל" (בראשית ב, ט), אזי שוכח מהותו – שנקרא "אדם" ע"ש "אדמה לעליון" (ראה של"ה ג, רע"א. ועוד), ושוכח על התפקיד שצריך לפעול, ובמילא יכול ליפול ממדריגתו, ואז נעשה מעמד ומצב (כהלשון בקבלה ובחסידות (ראה זח"ג קלה, ב. הנסמן באג"ק ח"ב ס"ע ד)) ד"מאן דנפיל מדרגי' איקרי מית" (מהנחה בלתי מוגה).

13) ראה גם שיחת י"ט כסלו תשט"ו בתחלתה (תו"מ חי"ג ע' 129 ואילך), ובהנסמן שם בהערה 1.

14) ע"ד שמצינו (זח"א צח, ב (במהנ"ע)) אצל רבי עקיבא שזלגו עיניו דמעות מרוב התענוג בסודות התורה (מהנחה בלתי מוגה).

15) ויתירה מזה: תובעים שתהי' ההפצה של רזין דרזין עד ל"חוצה", היינו, אפילו לאלו שהם מחוץ לגבול הקדושה – שזהו תכלית ההיפך מכלות הנפש לאלקות (מהנחה בלתי מוגה).

16) היינו, שיהיו יכולים לדרוש מהאדם, שהוא מוגבל, שיהיו אצלו שני הפכים: לפעול בעצמו הבנה והשגה בענין של בלי-גבול, ואעפ"כ, ישאר הגוף המוגבל על עמדו, מעמדו ומצבו, והנשמה תהי' קשורה עם הגוף כפי שהוא למטה מוגבל בענינים גשמיים, "לשבת יצרה".

והרי זהו החידוש של תורה – כפי שנתגלה בפנימיות התורה – לחבר "עומק רום" עם "עומק תחת", ולעשות דירה לו ית' דוקא בתחתונים, כפי שהנפש קשורה עם הגוף.

וזוהי גם הנקודה של תורת הבעש"ט (נסמן לקמן רס"ד) על הפסוק "כי תראה חמור שונאך גו' עזוב תעזוב עמו" – שכאשר תסתכל על ה"חמור", חומר הגוף, תראה שהוא "שונאך", ששונא כל ענין של רוחניות, ועאכו"כ ענין של תכלית הרוחניות, ואעפ"כ, "עזוב תעזוב עמו" – לא לשבור את הגוף ע"י תעניות וסיגופים, אלא לעבוד עמו, היינו, שיחד עם הגוף צריכים למלא את רצון הקב"ה, עי"ז שעובדים אותו בשמחה וטוב לבב בעניני המצוות, שכללותם נתלבשו בעניני עוה"ז הגשמי (מהנחה בלתי מוגה).

17) וכפי שהי' אצל אדה"ר בהתחלת עבודתו: מיד לאחרי נפילתו ממדריגתו, ניתן לו הכח – ע"י השאלה "איכה" – להתעורר בענין התשובה (ראה ב"ר ספכ"ב),

שמגעת למקום נעלה ביותר שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם (ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד).

וענין זה – אומר רבינו הזקן – ישנו גם בחייו של כל יהודי עד סוף כל הדורות, שבאה אליו ה"בת-קול" – ע"י נפשו האלקית, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש" (תניא רפ"ב) – ששואלת את הגוף ונפש הבהמית: "איכה", ועי"ז מעוררת ומעודדת ומחזקת אותו לידע תכלית בריאתו ומה שצריך לפעול (מהנחה בלתי מוגה).