שלום לך
דבר ראשון מזל טוב.
אין ספק שהאחריות על גידול בנך היא שלך (ושל בעלך), וזכותך המלאה לקבוע את הדרך בו תגדלי אותה. לכן לכל לראש, כדאי לחזק בתוכך את הערך הפנימי שלך כאמא, ולא "להתרגש" יותר מידי שאחרים נותנים לך עצות. ברגע שפחות תתרגשי בתוכך מהעצות , גם התגובות שלך אליהם, יהיו יותר ב"אדישות" וממילא יובילו לפחות "מתח".
יחד עם זאת, כפי שתארת בצדק, הרי מבחינה מעשית, את מחוייבת במצוות כיבוד הורים, גם אם זה לא תמיד נוח.
ככל הנראה, הברירה במצב הזה, היא לנסות לתפוס מרחק בינך לבין האמא בכל הקשור לדיבורים על הדרך לגדל את בנך. להשתדל פחות להתייעץ איתה ולשתף אותה בענין, באם רואים שזה מוביל למתח ולהרגשה לא נעימה.
ביחד עם זאת, תחזקי בתוכך את הערך הפנימי של כיבוד ההורים, ותנסי "לפצות" אותה, באהבה ובהערכה בתחומים אחרים שאינן קושרים ישירות לנושאים המובילים למתח בינכן.
באם היא מתערבת כל הזמן וזה בלתי נסבל, תבהירי לה בעדינות, כי את רואה את הדברים אחרת, ואת היא זו שצריכה לגדל את הילדה ולא היא.
יתכן שכל ההתערבות הזאת נובעת ממקום של "להוכיח" את הרלוונטיות שלה כאמא וכסבתא. באם היא תיראה שהערך שלה כאמא, וכסבתא, לא מותנה בקיום העצות שלה, אלא הוא נשאר יציב וקיים גם אם מבחינה פרקטית לא שומעים לעצותיה - אזי בעזרת ה' "כמים הפנים לפנים".
