השאלה הזו היא שאלה כללית לגבי כל הדברים שבעולם שמקליפת נגה, מה קורה איתם בסופו של דבר (שהרי גם הנפש הבהמית של היהודי היא מקליפת נגה). וההסבר הוא, שיש הבדל מהותי בין הנשמה, התורה והמצוות, לכל שאר ענייני העולם. שכל ענייני העולם הם "אמצעי" בלבד ולא מטרה כשלעצמה. ואילו הנשמה והתורה והמצוות הם "מטרה". ובלשון של החסידות זה ההבדל בין "חיצוניות הרצון" ל"פנימיות הרצון". כשהנשמה ירדה לעולם ניתן לה שליחות ותפקיד לברר בירורים. הבירור הוא גם בתוכו - בנפש הבהמית שלו, וגם בחלק שלו בעולם. באם הנשמה מבצעת את תפקידה, הרי כל מה שביררה עולה לקדושה, ומתאחד עם נפשו האלקית. ובמילים אחרות, הוא הפך את הדבר המבורר מאמצעי למטרה. אם עור הבהמה היה עד עכשיו אמצעי בלבד, הרי כשכתבו עליו מזוזה הוא נהיה המטרה, וממילא יש לו קיום נצחי. אם הנפש האלקית לא ממלאת את תפקידה, הרי היא צריכה לרדת שוב לעולם - ענין הגילגולים - ולבצע את תפקידה. בסופו של דבר הכוונה של הקב"ה בבירור הבירורים תסויים לחלוטין (וכבר הסתיימה...), אך תלוי באדם, אם יעשה בדרך ארוכה או קצרה. לפי זה יש לומר, שגם הנפש הבהמית של היהודי בסופו של דבר תתברר לחלוטין, שהרי אם הקב"ה נתן לו אותה, הרי ודאי שבסוף היא תתעלה ותתוקן, וכל עם ישראל יהיה במדרגת צדיקים, אלא שזה תלוי באופן ובדרך שהאדם מבצע זאת בפועל. כשהאדם נפטר, החלק שהתברר ודאי עולה יחד איתו, החלק שלו - משלים לתיקונו בגלגול הבא, או באופן אחר - הנסתרות לה' אלוקינו.