מקור המשל של המלך השדה הוא בליקטי תורה של האדמו"ר הזקן לפרשת ראה, שם מביא משל למלך שכשהוא נמצא בהיכל מלכותו אין המוני העם יכולים להיכנס אליו ולדבר עמו; רק יחידי-סגולה ומובחרים זוכים להיכנס אל המלך. אבל כשהמלך יוצא מעיר הבירה אל השדה, אל העם, יכול ורשאי כל אדם לגשת אליו ולשוחח עמו; והמלך, מצידו, מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. בכך מתרץ אדמו"ר הזקן את השאלה - למה ימי חודש אלול הם ימי חול רגילים ואין הם ימי חג ומועד, והלוא בימים אלה מאירות י"ג מידות הרחמים, שמאירות ביום-הכיפורים? והביאור, ביום-הכיפורים מתגלה אלינו הקב"ה לאחר שאנו מכינים את עצמנו בצום ובתפילה, בתשובה ובמעשים טובים ('מלך בהיכלו'); ואילו בחודש אלול מתגלה אלינו הקב"ה במצבנו הנוכחי ('מלך בשדה'), כפי שאנו עומדים בסתם יום של חולין, ומתוך המצב הזה הוא מאפשר לנו להתקרב אליו (ולכן ימי חודש אלול הם ימי חול ולא חג). 

מנהגי חודש אלול - 

א. לתקוע בשופר בכל חודש אלול. 

ב. לומר 'סליחות' (הספרדים מתחילים מתחילת אלול, והאשכנזים מתחילים  מהשבוע שלפני ראש-השנה.)

ג. להוסיף בתפילות שחרית ומנחה את הפרק 'לדוד ה' אורי' (תהילים כז). שבפרק זה ישנו רמזים לחגי תשרי, ותוכנו: תשובה, שמחה וביטחון בה'.

ד. מנהג הבעש"ט לומר מיום ב' של ראש-חודש אלול שלושה פרקים מידי יום לפי הסדר, וביום-הכיפורים אומרים שלושים ושישה פרקים, ומסיימים אחר נעילה.

ה. הרבי מביא שמנהג ישראל להוסיף בחודש אלול ביתר שאת וביתר עוז בתפילות ובתחנונים (ובפרט באמירת תהילים) ובעבודת התפילה, בלימוד התורה (ובפרט – פנימיות התורה), וכן בגמילות-חסדים ובצדקה, ובאהבת-ישראל בכלל, והתעסקות מיוחדת ב'מבצעים'.

ו. עבודת חודש זה היא עריכת חשבון-צדק על השנה שעברה וקבלה טובה על השנה הבאה, והגברת הזהירות והפעילות בסור מרע ועשה טוב.

ז. נוהגים לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות (אם כבר עברו שנים-עשר חודש מבדיקתן האחרונה).

הרבי מדגיש כי העבודה דחודש אלול (כולל התשובה שבו) היא בשמחה רבה, שאין למעלה ממנה, שהרי המלך בשדה... ומראה פנים שוחקות לכולם.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.