בשו"ע (תרע"א סעיף ה') כתב: "נר חנוכה מניחו על פסח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, אם הבית פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו, אם יש לו חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר. ואם דר בעלייה ... מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו".

הרמ"א כותב (סעיף ז' וח') "מיהו בזמן הזה שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לבני רשות הרבים כלל,  אין לחש כל־כך..."

גם כשהדליקו על פתח ביתו או חצירו בזמן הגמרא, הרי היה פרסומי ניסא גם לבני הבית וגם לבני רשות הרבים, עד כדי כך שבאמת יש מחלוקת הפוסקים אם חצר שנהוג היום, שהיא לפני הבתים והיא לא מקום שימוש של בני הבית אלא תפקידה היא לנוי או לאוויר, האם זה נקרא חצר או לא. כי החצר שבגמרא, שם היו נמצאים כל בני הבית [כמו הסלון בבתים שלנו].

ועל פי זה מובן מה שהרבי ענה למי ששאל למה לא שמים המנורה ליד החלון,  רוב המנורות שבימינו עשויים בדפנות שמסתירים על הנרות, וממנ"פ, אם הנרות הם לצד רה"ר, הרי בני ביתו לא יראו את הנרות, ובאם הנרות הם לצד הביתה - הרי אינם נראים לבני רה"ר, ומכיון שבאופן זה גם כשמניח בחלון ליכא הכירא לבני רה"ר – הרי עדיף טפי שינחו בפתח. הרי מפורש שהפרסומי ניסא הוא בעיקר לבני הבית ואם יש גם אפשרות שיהיה פרסומי ניסא לבני רה"ר ,הרי טוב אבל זה לא תחליף להפרסומי ניסא של בני הבית.