שלום וברכה. במענה על שאלתך המעניינת הרי בוודאי שיש לקיים את כל המצוות האפשריות שניתן לקיים בזמן הגלות, ובהידור.

אמנם, כמצויין בשאלה, אכן ישנו מושג כזה אשר מכל מצוות התורה ישנה מצווה מיוחדת ואישית לכל אדם בפני עצמו.

מקור לדברים אלו ניתן לראות בדברי הגמרא מסכת שבת דף קיח עמוד ב: "ואמר ר"נ תיתי לי דקיימית מצות ציצית אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי אמר ליה בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה"

ובתרגום: ואמר רב נחמן אשרי חלקי שקיימתי מצוות ציצית. שאל רב יוסף את רב יוסף בנו של רבה: אביך במה הוא זהיר במיוחד? ענה לו: במצוות ציצית! פעם אחת הוא עלה בסולם ונקרע לו אחד החוטים והא לא עלה ולא ירד בסולם עד שהוא תיקן את החוט הקרוע.

קטע זה בגמרא בא בהמשך לקטעים נוספים בהם אמוראים השתבחו במצוות מסוימות שקיימו כגון שלוש סעודות בשבת, כיסוי ראש, עיון תפילה ועוד. מפרשי הגמרא מסבירים השתבחות זו של חכמי הגמרא בכך שבמצוות אלו הם דקדקו מאד לקיימם בכל פרטיהם בשלימות וכל תלמיד חכם ראוי לו שייקח מצווה אחת לדקדק בה על מנת שיקיימה בשלימות, כך כותב הריטב"א.

בספר חרדים (סוף הפרק על חיבת ארץ ישראל) מפרש שבמצוות אלו של החכמים הם ידעו שהם מקיימים בשלימות ודי במצווה אחת מושלמת כדי להיכנס לחיי העולם הבא.

הרמב"ם בפירוש המשנה סוף מסכת מכות כותב שכאשר אדם מקיים מצווה כראוי וכהוגן ללא כוונה אחרת מענייני העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה מאהבה כך הוא זוכה לחיי עולם הבא.

בספר השיחות לרבי הריי"ץ שנת תש"ח עמוד 240 מבואר על גמרא זו שקיום מצווה זו של האמורא בהידור נתן לו כח בשאר המצוות. ומביא שם בשם האדמו"ר הזקן שקיבל מרבו הרב המגיד ממזריטש שהפירוש במילה זהיר המובא בגמרא (אבוך במה הוי זהיר טפי) הוא מלשון זוהר ואור. באיזה מצווה האיר האור האלוקי ביותר.

ומעיר על כך כבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א בספר המאמרים שם בהערה שיש מצווה מיוחדת שהיו זהירים בה  מכיוון שמצווה זו הייתה חסרה להם כולה או חלקה בגלגול קודם. וכך יוצא שיש בעצם פעמים שמישהו מהדר במצווה מסוימת מצד תיקון של גלגול קודם ויש כאלו שמהדרים במצווה מסוימת לא מצד גלגול קודם אלא מצד שהם נשמה חדשה ויש להם 'תליית מקום בנשמת אדם הראשון שונה' כהלשון שם. זאת אומרת שמצד זה שיש להם ענין מיוחד ויחודי לנשמה זו שזה שונה משאר הנשמות אז לכן נשמה זו מהדרת במיוחד דווקא במצווה זו כי זה שייך אליה במיוחד. וכיול להיות שיש אדם שיש לו גם מצווה שבה הוא מתקן מצווה מהגלגול הקודם וגם מצווה שמיוחדת לנשמה בגלגול הזה.

בספר השיחות גם של הרבי הריי"ץ שנת הת"ש עמוד 22 כתוב שכל נשמה יש לה שליחות פרטית לבצע בעולם הזה התחתון וזה מתבטא במצווה מיוחדת שעל הנשמה לקיים בהידור ובמיוחד. ומצוה זו זה ה"שער" שבו שאר המצוות עולות כמצוין שם מספר הזוהר "דא תרעא לאעלאה" – זה השער להעלות את המצוות. שכל המעשים הטובים, לימוד התורה ושאר המצוות שהאדם מקיים הכל עולה דרך מצווה זו. ועל ידי שער זה נמשך שפע ברכה בגשמיות וברוחניות לאדם.

נמצאנו למדים מהמקורות שאכן יש כהדבר הזה מצווה מיוחדת להאדם וכעת רק נשאר לברר מהי אותה מצווה מיוחדת עבורי.

בשיחה מפרשת חיי שרה תשנ"ב מעיר כבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א שכעת בדורנו אנו, השער דרכו עולים כל ענייני האדם זהו השער של קבלת פני משיח צדקנו כאשר הכוונה היא כמובא בשיחה מפירוש רבי עובדיה מברטנורא על מגילת רות שבכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל. וכמובא גם משו"ת חת"ם סופר חושן משפט חלק ו' בסופו – סימן צח' שם מדובר על אחד הראוי מצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן יגלה אליו ה' יתברך וישלחו כו'. זאת אומרת שישנו יהודי כיום שהוא הצדיק שה' שולח לגאול את עם ישראל וכמבואר באריכות בשיחה שזהו הרבי נשיא דורנו יעוין שם. והשער כיום שדרכו כל ענייני האדם עוברים זה השער של קבלת פניו. ובפשטות שכמו שאדם מצפה לאורח חשוב ומנקה את ביתו ומכין צרכי סעודה עבורו והשעה שהאורח אמור להגיע מגיעה אזי המארח מצפה בכל רגע שהנה הנה הוא בא! כך גם אנו צריכים לחוש שכל רגע ורגע עומד להגיע משיח צדקנו – הרבי שליט"א מליובאוויטש.

זהו באופן כללי השער והמצווה שנוגע לכל אחד ואחת בדורנו באופן כללי.

באופן פרטי מובא בשם האריז"ל שכאשר ישנה מצווה בה יש קושי מיוחד לקיים אותה זה סימן שהיצר הרע משקיע כוחות מוגברים דווקא למנוע את האדם שלא יקיים מצווה זו מכיוון שזו מצווה ששייכת במיוחד לנשמת האדם וכך בעצם כל אחד יכול לדעת בנפשו מהי המצווה המיוחדת ששייכת לנשמתו במיוחד זה מעצת היצר היכן קשה לו יותר משאר המצוות. ובמילא, היכן שאנו מוצאים קושי מיוחד לקיים מצווה מסויימת זהו סימן משמיים שעלינו דווקא לקיים מצווה זו וזוהי המצווה ששייכת לנו במיוחד.

שנדע לזהות את המצווה הייחודית לנו ולקיים אותה בהידור ובשמחה.