החמרה במקום

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה דברים: א) קודם כל יש לעיין מה גורם לדבר להפוך למנהג המקום. ב) האם זה משנה האם רק היכן שמתארח נוהגים להחמיר, או בכללות המקום. ג) האם זה משנה על איזה חומרה מדובר, כלומר - האם יש לו שורש בפוסקים או לא. ד) האם יש הפרש אם מתארח שם ריבוי זמן או מעט זמן.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך סימן תסח סעיף ד', שאורח שבא להתארח במקום אחר, שם נוהגים שלא לעשות מלאכה בערבי פסחים אפילו לפני חצות, והוא נהג עד עכשיו לעשות מלאכה לפני חצות, מכ מקום כל עדו נמצא במקום שמחמירים בכך, לא יעשה מלאכה בפרהסיה, אלא יחמיר כמותם, וזאת אפילו אם נמצאים שם מעט יהודים, כמבואר באגרות משה חלק ד' ביורה דעה סימן כד.
עוד כתבו הפוסקים. שאפילו אם מדובר במקום בו האנשים אינם שומרי תורה ומצוות כראוי ובשלימות, מכל מקום אם מקפידים על מנהגים מסוים על לאורח לשנות ממנהגם שנהגו בהם מימי קדם כמנהג אבותם, מאחר ולא חילקו חכמים בדבריהם, ושמא יעשו בסופו של דבר תשובה לשימה וכראוי. ובפרט שאפשר שמנהגים אלו מחזיקים את יהדותם המעטה שנאשרה אצלם, ואם יזלזלו במנהגם יכול זה להוריד אותם לגמרי מכמה דרבים חמורים יותר. כמבואר שם.
ואמנם זהו רק אם מדובר במנהג שיסודו בפסוקים ובשולחן ערוך, ועל כל פנים שנהגו בו אבותיהם אם איזה טעם בדבר ללא שמדובר בקולה נגד דברי השולחן ערוך. אך מנהגי מקום שזהו קולה נגד דברי השולחן ערוך או הפוסקים המקובלים בעם ישראל. אין שום צורך לנהוג במנהגם, ואפילו אם זו הנהגה שטעונים שמוקבלת אצלם מדורות קודמים, כמבואר בשאלות ותשובות משנת יוסף, חלק ז' סימן כ'.
ואמנם כל זה לנהוג כן בפרהסיה, אבל לנהוג כן בצנעה, יכול להקל כפי מנהג מקומו ממנו יצא, ואין צריך להחמיר בכך כמנהג המקום, מאחר וכל הצורך לנהוג כמנהג המקום הוא שלא לשנות ממנהגם, וזהו דוקא כאשר עושה בפרהסיה, ולא בצנעה. כמבואר במשנה ברורה שם אות יד. ונכלל בזה גם אם עושה כן בפני בני ביתו שבאו עמו להתארח, מאחר ואף הם נכללים כמותו. אך בפני אנשי המקום אסור אפילו אם כנגד אדם אחד, ואפילו אם נכנס באמצע שעושה יפסיק מיד, (ויש מקילים שאין צריך להפסיק כל עוד אין עשרה מאנשי המקום. שאלות ותשובות בצל החכמה חלק א' סימן כב, אך הרבה דחו דבריו), כמבואר בשמנה ברורה שם אות כד. ובחכמת שלמה סימן תצו, א.
וכל זה כאשר מדובר בחומרות אנשי המקום. אך קולות שישנם שם לא כפי שנהג במקומו, אין לו להקל כמותם, ועליו להמשיך ולהחמיר כפי שנהג עד עתה כמנהג מקומו, אלא אם כן בא להשתקע שם לצמיתות שאז יכול לנהוג כמותם גם לענייני קולא, כמבואר במנשה ברורה שם אות יט.
ושאר מנהגי המקום שאין לא חומרה ולא קולא, יכול להתנהג כפי שהתנהג עד עתה, מאחר ואין בזה זלזול באנשי המקום, מאחר ומה שאינו עושה זאת מבינים שאין זה מנהגו, ולא מפני שמזלזל במנהג, כי כאמור מדובר בדבר שאין בו חומרה או קולא, אלא מנהג סתמי.
ואמנם מנהג המקום הכוונה לאותה הקהילה בה נמצא באותו הזמן והאזור, כי יש כיום באזור אחד כמה קהילות שונות עם מנהגים שונים. אלא אם כן מדובר במנהג שכולם קיבלו עליהם יחד, כמבואר במשנה ברורה שם.
העולה מן האמור: שאם מדובר במנהג שלא נוגד את השולחן ערוך, הוא צריך לנהוג בחומרה כמותם כל עוד שוהה במקום, ואסור לו להקל בדבר אפילו בפני אדם אחד מהם, (אבל יכול להקל בזה בצנעה). אולם אם מדובר במנהג שאינו חומרה, כמו לאכול איזה מאכל בזמן מסויים, אינו צריך לעשותו.