במאמרי חסידות מתואר תהליך ההחלטה שהאדם מקבל עליו כ'הסכם' שהאדם עושה עם עצמו. אפשר להמחיש את רעיון ההסכם הפנימי בחתימה של הסכם או חוזה עם אדם אחר. למשל, חתימת חוזה על קניית דירה. אף על פי שלחתימת ההסכם קדם הליך ארוך של בירור, בדיקה, השוואה והתלבטות, הרי בסופו של דבר, לאחר שהאדם החליט שזאת הדירה שהוא רוצה לקנות, עליו לנסח הסכם ולחתום על חוזה. מרגע החתימה החוזה מחייב, ויש השלכות להפרתו.
כך האדם צריך להרגיש בתוכו כלפי ההסכם הפנימי, או ההחלטה הפנימית שהוא עושה: שאדם מקבל בעצמו החלטה, עליו להחליט בתוכו שעכשיו העניין נעשה מחייב ואין מפירים אותו. ניתן לדמות זאת לאדם שנעל את הדלת וזרק את המפתח מבעד לחלון. האדם כביכול חותם על חוזה עם עצמו. קבלת החלטה ברורה ומחייבת נותנת לאדם תוקף פנימי לפני ההליכה להגשמת היעד.
הואיל וההחלטה צריכה לנבוע ממחויבות שאינה ניתנת להפרה לתהליך השינוי, יש לוודא – לפני קבלתה – שההחלטה נכונה ובת יישום. החלטה של תוהו, המתקבלת לפני הבירור השכלי, נידונה מראש לכישלון, במקרים מסוימים משום שהיא בלתי אפשרית ליישום, ובאחרים משום שיישומה קשה מאוד ומחייב מאמצים המביאים לשחיקת האדם ואף לשבירתו.
אפשר להמחיש זאת מהלכה בדיני נדרים: אדם שנדר שלא יישן במשך שלושה ימים, נענש על הפרת הנדר כבר ברגע שנדר, ולא מחכים עד שיעברו שלושת הימים. כל זאת מפני שלא תיתכן מציאות של חוסר שינה של אדם במשך שלושה ימים.
אפשר ללמוד מכך כי יסוד בסיסי בהחלטה הוא היותה אפשרית ליישום. בדרך כלל מוטב שלא להתיש את הנפש ביגיעת יתר, אשר עלולה לשבור אותה, אלא לקבל החלטות הניתנות ליישום.
ולכן אחת העצות לשימוש מתוקן במחויבות היא לקבוע להחלטה מסגרת מוגבלת של זמן.
לדוגמה: אדם החליט להפסיק הרגל מסוים. הוא בירר את ההנחות של תוהו שמאחורי ההרגל הבעייתי שלו, הפנים את ההנחות המתוקנות ואף בירר את הניצוץ שעמד מאחורי המציאות הבעייתית ודאג להכלילו ביעד החדש. כעת ברצונו לממש את ההחלטה ולקבל מחויבות. אם יחליט החלטה שאינה כוללת הגבלת זמן, הסיכוי שימצא את עצמו חוזר להרגלו הקודם רב. כדי שהאדם יחזיק מעמד בהחלטתו, עליו להגדיר זמן מוגבל, שבוע, חודש וכדומה, ואז יֵקל עליו לעמוד בה. בתום פרק הזמן שקבע לעצמו, יבחן את עצמו ויקבל החלטה מחודשת.
החלטה שנעשית מתוך מחויבות אמיתית עלולה לעורר תחושה של פחד – הרי אין דרך חזרה ממנה ואי אפשר להתחרט. ההגבלה לפרק זמן מוגדר בכוחה להרגיע קצת את הפחד הטבעי הזה.
אף על פי שייתכן שלפני קבלת החלטה ומחויבות עלולים להתעורר באדם רגשות של פחד ולחלופין ספקות ביחס לעצם ההחלטה, הרי שלאחר קבלת ההחלטה בצורה הנכונה, האדם מתמלא שלווה, רוגע ואף שמחה. חכמים אמרו: "אין שמחה כהתרת הספקות". דווקא לאחר קבלת ההחלטה והמחויבות, מתעורר אצל האדם רגש של שמחה על שהוא צועד סוף-סוף קדימה ומניע את תהליך השינוי.
בדוגמה שהובאה לעיל על חתימת חוזה לקניית דירה, בשלב של חתימת החוזה – אף על פי שמתעוררים בקונה ספקות ופחדים, אם החליט את ההחלטה הנכונה והכדאית בעבורו, לאחר חתימת החוזה הוא מרגיש תחושת שחרור על שסיים את ההתלבטות ועבר לשלב הבא, המעשי, של קניית הדירה.
אם ייגרר האדם למצב שבו יפר את החלטתו, אפילו לזמן קצר, התהליך וההתקדמות ייעצרו. כלשון חכמים: "הותר מקצתו – הותר כולו". ברגע שמפירים חלק קטן ממה שהוחלט, ההחלטה כולה מתערערת.
עוד טרם קבלת ההחלטה על התחלת תהליך השינוי, על האדם להפנים עד כמה חשוב לקבל החלטה אמיתית ומחויבות. אם עולות באדם תחושות של פחד, חוסר רצון או ספק ביכולות הביצוע של תהליך השינוי – עליו לחזק את עצמו במחשבות של ביטחון ואמונה ביכולת העמידה הנפשית שלו לקיים את ההחלטה החיובית שקיבל.
ולסיכומו של עניין, שרוצים להגיע לאיזה עניין חדש בצורה טובה ואמיתית, צריכה להתלוות החלטה פנימית נחושה. ההחלטה מגיעה מהעל-מודע של האדם, יוצרת מחויבות פנימית של האדם לתהליך ונוסכת בו כוחות שלא להפר אותה. לפני קבלת ההחלטה יש לוודא שהיא נכונה ובת יישום, ולכן צריכים לוודאות שהיא תהיה דווקא מוקצבת לזמן מסויים – שיהיה ברור מתי היא ועד מתי היא. ודווקא כך יכולים לפעול שבאמת ההחלטה תשאר למשך זמן רב.