מקרה זה מאופיין בשתי בעיות הלכתיות: א. בעיית החציצה לנטילת ידים. ב. חשש מאיסור גוזז בשבת, שכאשר מגרד הלכלוך מתחת לציפורן ייתכן ויסיר מעט מהציפורן יחד עם הלכלוך ויעבור על איסור גוזז.
חציצה בנטילת ידים: בשולחן-ערוך נפסק לגבי חציצה:
" צריך ליזהר מחציצה, שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה, כגון: צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר, ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר, ורטיה שעל בשרו, וטיט היון, וטיט היוצרים; אבל במיעוטו, שאינו מקפיד, אין לחוש".
כלומר, שלא כל לכלוך נחשב כחציצה לגבי נטילת ידים אלא רק לכלוך שהאדם מקפיד עליו לנקותו (כדוגמאות שמפרט), אבל אם זהו לכלוך קטן שאינו מקפיד עליו – לא הוי חציצה.
הרמ"א מעיר על דברי המחבר, וכך כותב:
"לא נהגו לנקר הטיט שתחת הצפרנים, לנטילה, משום דהוי כמיעוטו שאין מקפיד, כי אין מקפידים על זה לנטילה...אבל אם היה מקפיד, הוא צריך לנקרן, וכן עיקר. ואפשר שנהגו להקל בחציצה לענין נטילה, כי יש אומרים שאין שייך חציצה לנטילה, אבל העיקר כסברא הראשונה".
כלומר, שישנה מחלוקת לגבי נטילת ידיים האם שייך בה דין חציצה או שלא, להלכה פוסק הרמ"א כדיעה המחמירה שחציצה שייכת גם בנטילת ידיים, אך מסביר את מנהג העם שלא לנקות לכלוכים מתחת לציפורניים קודם הנטילה היות ובד"כ לכלוכים אלו נחשבים כ"לכלוך מועט" שגם המחבר מסכים שאין צריך להסירו קודם הנטילה.
אדמוה"ז בשו"ע מוסיף ומגדיר מתי לכלוך נחשב חציצה ומתי לא, ובלשונו:
" טיט הבורות וטיט היוצרים . . . כשהוא יבש ונדבק בבשר חוצצין בין על גבי היד בין תחת הציפורן אפי' כנגד הבשר. . .אלא א"כ הוא דבר מועט שאין דרך בני אדם להקפיד עליו להסירו (כשרוחץ ומנקה ידיו) א"צ להסירו ג"כ לנטילת ידים לסעודה . . .ואם הוא מקפיד עליו חוצץ אף על פי שאין הרוב בני אדם מקפידים עליו;
ומה שלא נהגו לנקר הטיט שתחת הצפרנים קודם הנטילה הוא משום שאין מקפידין להסירו (בשעת רחיצת ונקיון ידים במדינות אלו לכן אינו חוצץ לנטילת ידים אם הוא כנגד הבשר . . . אבל אם הוא מקפיד עליו צריך להסירו.
ויש אומרים שכל דבר שרוב בני אדם אין מקפידין עליו אף על פי שהוא מקפיד בטלה דעתו אצל כל אדם ויש לסמוך על דבריהם בנטילת ידים שעיקרה מדברי סופרים אבל לא בטבילת כל הגוף כמו שיתבאר ביו"ד סי' קצ"ח).
ואם הצפרנים גדולים ועודפים על הבשר צריך כל אדם לנקר הטיט והצואה שתחתיהם כי רוב בני אדם מקפידים על מה שלא כנגד הבשר וחוצץ אף למי שאינו מקפיד אלא א"כ הוא מעט כל כך שאין דרך להקפיד עליו". עכ"ל.
לסיכום דבריו: בנטילת ידים שהיא מדרבנן, יש להקל בלכלוך שרוב האנשים לא מקפידים להסירו בד"כ שלא מהווה חציצה, והדוגמה לזה היא לכלוך בנמצא מתחת לציפורן בינה לבין האצבע, אך אם הלכלוך נמצא בחלק הציפורן שגדל מחוץ לאצבע – שאז רוב האנשים מקפידים להסירו – אזי מהווה חציצה ויש לנקותו לפני הנטילה.
כך פסקו גם פוסקים אחרים (דוגמת הב"ח והט"ז ועוד).
חשש גוזז בשבת:
הסרת ציפורן בשבת אסורה אף אם עושה זאת בידו ולא בכלי, ועל כן אם נתיר עבורו לנקות הלכלוך שמתחת לציפורן עלול להיכשל בהסרת חלק מהציפורן ויעבור על איסור גוזז.
המשנה ברורה (ועוד פוסקים אחרים) פוסק בזה שמותר להסיר הלכלוך, אך כמובן מתוך זהירות שלא יסירה בטעות ח"ו.
אדה"ז מביא פיתרון אחר להסרת הלכלוך מבלי שיבוא לידי חשש גוזז, וזה לשונו:
"ובשבת דוחק את הבשר שתחת הציפורן כדי שלא יגרור את הציפורן כשמסיר הטיט".
כלומר, הפיתרון במקרה כזה יהיה ללחוץ על הציפורן בצורה כזו שיידחק הלכלוך החוצה, ואז אין כל חשש בדבר.
לסיכום: בהסרת לכלוך מתחת לציפורן בשבת ישנן 2 בעיות, מצד חציצה לנטילת ידיים, ומצד חשש גוזז בשבת.
ראשית, לא כל לכלוך מהווה חציצה לנטילת ידיים, אלא רק כזה שרגיל להסירו בד"כ (שלרוב מדובר על לכלוך שנמצא בקצה הציפורן ולא בין הציפורן לעור), ולכן אם מדובר על לכלוך שכזה, הדרך הנכונה להסירו בשבת היא על ידי לחיצת הציפורן (ניתן גם לשטוף את המקום לפני הלחיצה ובכך להקל על הוצאת הלכלוך) ודחיקת הלכלוך החוצה.
גירוד הלכלוך על ידי ציפורן אחרת וכדומה אסורה שמא יסיר חלק מן הציפורן כנ"ל.