בכללות ענין הדלקת נרות חנוכה, מצינו בשולחן ערוך כמה וכמה פרטי דינים בעניין זה, ומתוך העיון והבירור בפרטי דיני ההדלקה בכלל, נוכל להוציא את הדין גם לגבי שאלתך הפרטית.
וכך כותב המחבר (שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ז)על עצם העניין של מקום הדלקת נרות, כותב כך:
"מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל"
כך היא בעצם ההנהגה המקורית, שצריכים להניח את החנוכייה בסמוך לפתח. אך על זה מגיה מייד הרמ"א, שכל המדובר הוא רק בזמן העבר, אך בזמננו הדין הוא שונה, וכך הוא מגיה:
הגה: ומיהו בזמן הזה, שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לבני ר"ה כלל, אין לחוש כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח; ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות אא"כ רבים בני הבית שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד מלערב הנרות ביחד ואין היכר כמה נרות מדליקין; ומ"מ יזהרו שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה, כי אז לא יהיה היכר כלל; ואף כי אין היכר רק לבני הבית, מ"מ היכר קצת מיהא בעי".
ולאחרי זה, מגיעים בשולחן ערוך לדיון, כיצד צריכים להניח את המנורה בבית הכנסת, ומתוך העיון במקורות הדין, יהיה ניתן להבין מהו הדין בנידון דידן:
ובבה"כ מניחו בכותל דרום ( או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא. הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א); ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה (כל בו ואבודרהם); ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל (מהרי"ל)"
כלומר, שבדרך כלל צריכים להדליק את נרות בית הכנסת בין מנחה לערבית, ויש נוהגין להדליק אותם בערב שבת קודם מנחה. על זה נעמד המגן אברהם, ומפרש את הכוונה "קודם מנחה" (מגן אברהם סימן תרעא ס"ק י):
קודם מנחה. וכ"פ רש"ל ובד"מ כתוב ואין אנו נוהגין כן אלא מדליקין בין מנחה למעריב ונ"ל דאם הוא סמוך לחשיכ' וטרם שיבואו מנין לבה"כ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומא ניסא כשבאים אח"כ לבה"כ ודמי למדליק ברחוב בשע' שאין שם איש ואח"כ באו אנשים וכ"ה במהרי"ל שהדליקו טרם בואם לבה"כ:"
מדברי המגן אברהם מובן, שאין אנו צריכים להדליק את הנרות דווקא בזמן שהאנשים נוכחים במקום, אלא יכולים להדליק את הנרות עוד קודם לביאתם. ולומד זאת המגן אברהם מאדם שידליק ברחוב את המנורה, בזמן שאין שם אנשים, ולאחר מכן יגיעו האנשים ויראו את המנורה.
ונעמד על זה גם הלבושי שרד, ואומר: "ודמי להדליק ברחוב וכו'. כלומר, דלדינא דמדליק בחוץ דהיינו ברחוב, אטו נימא דלא ידליק אלא אם כן יהיו שם בני אדם בחוץ, אלא על כרחך דכשבאים אח"כ הוי גם כן פרסומי ניסא"
ומסביר את דברי המגן אברהם, שאין עניין שיהיו אנשים דווקא בזמן ההדלקה, כי ברור שלא אומרים לו לאדם שילדיק את הנרות רק בזמן שישנם עשרה אנשים בחוץ, אלא סמכינן על זה שלאחר מכן יבואו האנשים, וכן הוא הדין בנידון דידן.
ולאחרי אריכות הדברים שדן בזה הביאור הלכה, מעלה הוא מסקנא לדינא. הוא בתחילה מצטט ריבוי ראשונים המצדדים לכאן ולכאן, ולבסוף כותב, וזה תוכן דבריו - וגם במהרי"ל איתא בהדיא שהדליק שמש העיר בע"ש טרם בוא הקהל לביהכ"נ וכן מאבודרהם ומכל בו ומהרש"ל שכולם דעתם שידליקו קודם מנחה ולא אישתמיט אחד מהם לומר דוקא כשנתקבץ שם עדה ומה שכתב המו"ק דאפשר שהדליק השמש בלא ברכה זהו דוחק דא"כ הי"ל לפרש דבאופן זה דוקא בלי ברכה וע"כ נלענ"ד דהמדליק בברכה יש לו על מי לסמוך וכן העתיק הח"א דצריך להדליק בברכה. ואם בנקל לו להשיג מנין בשעת ברכה מה טוב:"
ומכל זה יוצא הלכה למעשה שלכתחילה צריך שיהיה עשרה אנשים בשעת ההדלקה בכדי שיוכל לברך, אמנם גם כאשר אין עשרה, אם לאחר מכן יבואו עשרה אנשים ויראו הנרות דולקים ויתפרסם הנס, יש לסמוך להדליק בברכה, כאשר מדליק לאחר זמן 'פלג המנחה'. וכן נוהגים.