הנה בכללות דין זה יש לנו להביא את המבואר בדברי הפוסקים בדינים דומים, ולאחרי הדיון בהם נוכל להעלות את הדין הנוגע לעניין שלנו, בעזרת ה' יתברך.

בראש ובראשונה, יש לנו לצטט את דברי השולחן ערוך בהלכות שבת (סימן שיג סעיף ו) שכך הוא כותב - מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת; ואם היא ( דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחלה, ( ובלבד שלא יהדק). וכוס של פרקים, מותר לפרקו ולהחזירו בשבת. ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה. ומגיה על זה הרמ"א -  ואם דרכו להיות מהודק אף על גב דעכשיו רפוי, אסור (מיימוני פכ"ה והגהות אשיר"י וכל בו וכן נראה דבר הטור).

ומבארים נושאי כלי השולחן ערוך את הדין המבואר, וכמו שכתב הט"ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיג סעיף ו: (ז) שדין הכוס וכו'. ולכאור' גם הנודות של בדיל שיש לנו שיש בה שרוי"ף אסור עכ"פ להדקה בחוזק כמו במטה של פרקים ולדיעה אחרונה היה לנו לאסור אפי' להדקה ברפיון כיון שדרך להדקה אלא דנרא' דדוק' בכוס יש מי שמחמיר שא"צ לפורקו כי עיקר תשמישו שלא ע"י פירוק מה שא"כ בנוד שעיקר תשמישו ע"י פירוק תמיד לא מקרי גמר מלאכ' אפי' אם הוא תוקע בחוזק השרוי"ף ולענין הלכ' לענין כוס ודאי צריך ליזהר שלא לפורק' כלל כמהר"מ כיון דאין צורך שבת בזה אבל אם הוא לצורך גדול יש לסמוך להקל.

וכן מבאר ומרחיב בדברים, ודן בהם בפרטות, במ"א, שכותב על מה שכתב בשו"ע – שאם המטרה של פרקים דרכה להיות רפויה, ומביא ע"ז את דברי הכלבו - ז"ל הכלבו בשם הראב"ד דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנענע בתוך החור מותר דאין לגזור אלא בדבר שצריך להיות מעמידה בדוחק אבל בסמ"ג איתא דדוקא דבר שצריך גבורה ואומנות אסור.

ואילו בכוס שאין דרך להדקו כ"כ (טור) ונ"ל דכוסו' שלנו העשוי' בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכ"ע אסור ול"ד לכיסוי הכלים שעשוים כך דהתם אין עשוים לקיום רק לפתחן ולסוגרן תמיד עסי' שי"ד ס"י וכתב ב"י דרפוי ואינו רפוי ג"כ אסור ומשמע מפשט הפוסקים דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנור' שדרכה להתפרק כמ"ש ססי' רע"ט וה"ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול.

ומסכם את הדין במשנה ברורה, על פי כל מה שמובא בנושאי כלי השולחן ערוך, ומבאר דבר דבר, דבור על אופניו, ומביא שהכוונה במטה של פרקים היינו שעשויה פרקים פרקים בשביל בעלי אומנות שיוכלו לשאת אתם בדרך וכשבאין על מקומם מחזירין פרקיה יחד ומושיבין אותה.

והסיבה שאסור הוא - גזרה שמא יתקע ביתדות ומסמרים דהוי גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש וי"א דכיון שעושה בזה כלי גמור חייב משום בונה ועיין בסימן שי"ד ס"א ובהגר"א שם.

אך אם דרכה להיות רפויה – דשוב אין לחוש כלל שמא יבוא לתקוע, אזי מותר, ובלבד שלא יהדק - ורפוי ואינו רפוי אסור.

והכוונה בכוס של פרקים - שיש כוס שמפרקין אותו מעל רגלו, הדין הוא שמותר לפרקו ולהחזירו - כשהוא רפוי והטעם דאין דרך להדק כ"כ בחוזק שיהיה חשוב כמו תקיעה וע"כ אין לחוש שמא יתקע והיש מי שאומר ס"ל כיון דעכ"פ דרך להדק גם ברפוי אסור כמו במטה של פרקים. כתב המ"א דכוסות שלנו העשויים בחריצים סביב [כמו אלו שיש שרוי"ף סמוך לרגלם] ומהודקים בחוזק לכו"ע אסור וכיסוי הכלים אפילו אם עשויים כך שרי דהתם אין עשויים לקיום רק לפותחן ולסוגרן תמיד וכ"כ הט"ז ואפילו הכלים שאסור לפורקן ולהחזירן מ"מ לטלטלן שרי ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמש"כ ס"ס רע"ט וכל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול.

ומכיוון שישנה דעה נוספת, הנה לעניין לכתחלה יש להחמיר כדעה זו אך אם הוא לצורך שבת יש לסמוך אדעה ראשונה [אחרונים].

ולפי כל הנ"ל, יוצא לנו בבירור לעניין הלכה למעשה שמאחר והשולחן עשוי באופן זה שיכולו תדיר להאריכו ולקצרו כפי הצורך, ואין צריך לזה גבורה ואומנות, אלא הפלטות מונחות זה על יד זה בקלות ללא טירחא, אין בזה חשש איסור בונה, ומותר הדבר.

ובע"ה בזכות שמירת שבת ע"פ הדין, הנה נזכה לביאת משיח צדקנו תיכף ומייד ממש.