תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת. ב) מה הצורך בזה, ומה מקור הדבר. ג) האם יוצאים בהדלקה זו ידי חובה. ד) האם יש הפרש בין אדם שאם נאמר לו שאין יוצא ידי חובה ילך וידליק בביתו, לבין אדם שלולא זאת לא ידליק כלל. ה) האם יש הפרש בין אם מכוין לצאת בזה ידי חובה ושומע הברכות ועונה אמן לבין אם לא. ו) האם דין זה של הדלקה בבית הכנסת שייך בכל מקום ציבורי, או שזהו דין מיוחד בבית הכנסת דוקא
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא, שמדליקים נרות חנוכה ומברכים עליהם - בבית הכנסת, והטעם משום פרסומי ניסא. וכתב הרמ"א, שאין אדם יוצא בנרות חנוכה של בית הכנסת, אלא צריך לחזור ולהדליק בביתו. ונוהגים להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב. ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה. ואם רוצים למהר להתפלל, אזי לאחר שבירך השליח ציבור והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והשליח ציבור יתפלל.
וכתבו הפוסקים, שאף שההדלקה בבית הכנסת הוא רק מנהג, מכל מקום מברכים עליו כמו שמברכים על הלל של ראש חודש שאינו אלא מנהג. (משנה ברורה).
ואמנם על עצם הדין שמברכים על הדלקת נרות של בית הכנסת, הנה בשערי תשובה הביא דברי הבאר היטב בשם החכם צבי בסימן פח, שתמה על זה שמברכים, ואמנם אין תמיהתו רק על המחבר שכתב דין זה, שהרי עיקר טעם של הריב"ש שמברכים, הוא מפני שמברכים על מנהג - כמו שמברכים על הלל בראש חודש שהוא ממנהג בלבד. ואם כן המחבר שפסק בהלכות ראש חודש כמו שיטת הרמב"ם, וכתב שכן נוהגים בארץ ישראל וסביבותיהם שלא מברכים על הלל של ראש חודש, אם כן לשיטתם אין לברך גם על הדלקת נרות של חנוכה בבית הכנסת, אבל שליטתנו שמברכים על מנהג אמירת הלל בראש חודש, אזי גם החכם צבי יודה בזה שאנו נברך גם על מנהג הדלקת נרות בבית הכנסת.
ומקור הדברים לגבי ברכה על הדלקת נרות בית הכנסת מובא בשאלות ותשובות הריב"ש בסימן קיא, שהמנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקים הוא משום פרסומי ניסא, כיון שאין אנחנו יכולים לקיים את המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ. וכיון שעתה יד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולים לקיים את המצוה כתקנה - ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא - כי אם לבני ביתו בלבד, לכן הנהיגו להדליק בבית הכנסת לקיים פרסומי ניסא.
ואף על פי שאין מברכים על המנהג, זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטה בעלמא, אבל מנהג זה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים - מברכים עליו. כמו שנהגו לברך על ההלל של ראש חודש אף על פי שאינו אלא מנהג, ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל. ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה, וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו מאחר ומצות חנוכה נר איש וביתו.
וכתבו הפוסקים, שהדלקת נרות בבית הכנסת הוא מנהג מחודש, ואין לך בו אלא חידושו, ולכן אין להדליק בברכה אלא בבית כנסת, אבל במסיבות חג המתקיימות בין באולמות ובין ברחוב העיר, אין להדליק נרות חנוכה בברכה, ואף אם מצויים שם אנשים שלא הדליקו ולא שמעו הדלקת נר חנוכה. מאחר וכל תיקון הדלקת נרות בבית הכנסת הוא זכר ודמיון להדלקת הנרות בבית המקדש, ואין לך אלא בית הכנסת שהוא בית מקדש מעט. כמבואר בשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ו' סימן ה', ועוד.
ויש אומרים שבעצרות עם גדולות במקומות שמן הסתם נמצאים שם יהודים אשר לא הדליקו ולא שמעו הדלקת נר חנוכה מותר להדליק בברכה ובפרט אם הוא ברחובה של עיר שאין לך פירסום הנס גדול מזה. כמבואר בשאלות ותשובות אז נדברו. ואמנם מאחר ונטיית הפוסקים שאין יוצאים ידי חובה בשמיעת הברכות על ידי רמקול, לכן אלו המארגנים עצרות אלו יראו שיעמדו כמה מאלו שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה על יד המברך, באופן שיוכלו לשמוע הברכות מפיו ממש - גם ללא הרמקול. וראה גם בספר ילקוט יוסף עמוד רד, שכותב להתיר הדלקות במקומות אלו כאשר מתפללים שם מנחה וערבית.
העולה מן האמור: שלרוב הפוסקים דין הדלקת נרות במקום ציבורי ובפרט בברכה, הוא מנהג דוקא בבית הכנסת ולא במקומות אחרים.
אמנם המקלים בזה, ומדליקים במקומות ציבוריים שיש שם השתתפות המון רב שביניהם כאלו שלא הדליקו כלל נרות חנוכה באותו יום, יש להם על מי לסמוך, אפילו עם מדליקים בברכה.
