כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הראים: א) מה מותר ומה אסור באופן כללי לעשות לפני התפילה. ב) האם יהיה הבדל בין דבר שטרחתו מרובה לדין דברין שטרחתם קלה. ג) האם יש הבדל בין אם ההתעסקות כעת תחסוך ממנו התעסקות גדולה וטרחה לאחר מכן או שאין זה משנה. ד) האם יש הבדל בין אם זה על הדרך ולא צריך לנסוע למקום מיוחד כדי להתעסק בזה לבין מקרה שצריך לנסוע במיוחד לצורך ההתעסקות באותו הדבר.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף ד' שאסור לאדם להתעסק בכל מיני צרכיו לפני שהתפלל תפילת שחרית והכוונה היא לתפילת שמונה עשרה.
והטעם שתיקנו זאת חכמים הוא כדי שלא יפנה את ליבו לפני התפילה לשום דבר אחר חוץ מהתפילה ולבבו יהיה כולו מסור ונתון לתפילה לפני הבורא.
אמנם יש נוהגים להקל בהתעסקות בצרכיו לאחר שהאדם אמר כבר את ברכות השחר ובירך את הבורא על כללות השבח המצוי לאדם. למרות שעדיין לא אמר ברוך שאמר ופסוקי דזמרה ולא התפלל עדיין שמונה עשרה. מנהג זה אינו נכון ואין לנהוג כך אלא עליו קודם להתפלל שמונה עשרה ורק אחר כך להתעסק בצרכיו וזאת למרות שאמר ברכות השחר.
כמו כן אסרו חכמים לאדם לצאת לדרך בבוקר לשם נסיעה לאיזה מקום לפני שהתפלל שחרית שמונה עשרה ברכות חוץ ממקרה דחק שבו הוא נוסע יחד עם שיירה והם לא יחכו לו במקרה שילך להתפלל והוא יאחר אותם ויצטרך לנסוע לבדו מה שיוצר חשש של סכנה והיזק.
ובסימן רנ סעיף ג' לגבי דיני והכנה לשבת בערב שבת כתב בשולחן ערוך הרב שבהרבה מקומות נהגו שלא לשבת בערב שבת וללמוד כי לימוד תורה הוא דבר שין לו סוף כאשר לומד באופן של פלפול ויכול להימשך בזה הרבה מה שיכול לגרום לו שלא יהיה לו אחר כך מספיק זמן להתעסק בצורכי השבת וימעט מעונג השבת.
אבל מי שלומד בערב שבת דברים שיש להם סוף כמו אם למשל לומד שאין בהם פלפולים יותר מדי אם מדובר שהוא רגיל ללמוד זאת בכל ערב שבת אזי אין לו לבטל את מנהגו הטוב בלימוד זה אף בערב שבת.
יתירה מזו אפילו דברים שהוא לא רגיל ללמוד בכל יום בכל זאת אם מדובר בלימוד של רבים יחד לא יבטל את לימודו.
ואפילו במקרה שלומר ביחידות ולא ברבים אם מדובר בסוג לימוד כזה שהוא קשור לשבת או ערב שבת כמו למשל לימוד הפרשה – שניים מקרא ואחד תרגום. יכול ללמוד זאת כדרכו ואינו צריך לבטל את מנהגו בזה.
אך זה דוקא במקרה שאם ישב וילמד אחר כך ימצא לקנות את צורכי השבת וזה לא יגרום לו להימנע מעונד וכבוד שבת אבל במקרה שאם הוא יתעסק כעת בלימוד הוא לא ימצא אחר כך לקנות מה שצריך לכבוד ועונג שבת אזי עליו להתבטל מלימודו כדי שיוכל לקנות מה שצריך מצורכי השבת כדי שלא יבטל מעונג וכבוד שבת. אך גם בזה הכוונה שלא יקבע בערב שבת במקרה שכזה בבוקר אך יקבע את לימדו ולא יבטל אותו רק לא בבוקר אלא בשמן אחר בערב שבת באופן שמצד אחד יוכל לקנות מה שצריך מצורכי השבת ולהכינם כראוי ומצד שני שזה לא יבטל אותו מלימודו.
ובמקרה שאם ילך להתפלל לפני הקניות של צורכי שבת אפשרי שאחר כך לא ימצא לקנות את צורכי השבת כראוי ובשלימות כי השהות בתפילה תגרום לכך שדברים מסוימים יגמרו אזי ילך קודם לקניות לכבוד שבת ורק אחר ילך להתפלל.
אבל במקרה כזה עליו לומר קודם קריאת שמע לפני שהולך לקניות כי ישנו חשש שאם ילך קודם לקניות הוא יפספס את זמן קריאת שמע אך לא חששו כך לגבי תפילת שמונה עשרה כי בזמן שלה יותר ארוך מה שאין קריאת שמע שזמנה מוקדם יותר.
אבל התפלה נמשך זמנה יותר ואף שיש לחוש שמא יעבור גם זמן תפלה מכל מקום מצוה זו של הכנת סעודות שבת היא עוברת בודאי שאח"כ לא ימצא לקנות. ומכל מקום אם הצבור מתפללים אל יפרוש מהם.
העולה מהאמור: תפילה קודמת לכל העיסוקים של צורכי האדם ובכללם קניות שיש לעשותם לאחר התפילה גם אם זה גובל בטרחה. (חוץ מקניות לשבת במקרה שעד שיתפלל יסגרו החנויות וכדומה ולא יהיה לו לקנות).
אמנם אם זה משהו שנצרך לשימוש הבוקר ממש כמו חלב לקפה או לחם להכנת כירים לילדים שיוצאים ללימודים אפשר להקל לקנות לפני התפילה.