בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהי צוואת רבי יהודה החסיד בעניין, ומה טעמו. ב) האם שזה שייך בכל סתימה שהיא או רק בפתח שבו נכנסים ויוצאים, או חלון העשוי לאויר. ג) האם זה שייך רק בבית פרטי או גם בבניין ציבורי. ד) האם זה שייך רק בדברי הרשות, או גם כאשר מדובר בדברי מצוה.
ראשית יש להביא את המובא בספר חסידים אות תתשמו - מצוואת רבי יהודה החסיד, שלא יסתום אדם חלון או פתח לגמרי בכדי שלא יזיקו אותו השדים, מאחר ודרכם לצאת בו, אלא ינקוב בו נקב בכדי שיוכלו לצא דרכו.
ומשמע מכך, שאין איסור לסתום חלון או דלת, אלא שיש בזה סכנה בגלל השדים שניתן להם רשות לעבור במקום מסויים, וכשסותמים אותו הם מזיקים. כמו כן משמע שאינו סכנה דוקא לסותם, אלא שהמזיקים יזיקו יותר כשלא יתנו להם לעבור, וכן כתב שם בסימן תסא, שאדם ששיבר בית ישן ובונה בית חדש באותו מקום, יש לו ליזהר שלא ישנו החדש מן הישן בפתחים ובחלונות, אלא יכוונו לעשות בחדש כמו בישן, ואם לאו יהא להם סכנה בחייהם, מפני הממונים שדים או מלאכים. ואם כן מובן שאין נפקא מינה מי הסותם, אלא שהסכנה היא לדרים בבית, אף שאחר סתמה.
והנה בשאלות ותשובות יוסף אומץ בסימן לז נשאל, אם יש לחשוש לצואת רבי יהודה החסיד בענין סתימת פתח או חלון להניח חור כל שהוא - אף כאשר מדובר בכותל המפסיק בין בית לבית הכנסת, כי לכאורה יש לחלק בין בית לבית הכנסת, מאחר ובבית הכנסת הוא מקום השראת שכינה, ונראה שאין שם רשות למזיקים ללכת שם ואם כן אין את הטעם שכתב רבי יהודה החסיד.
ואף שמצינו בכמה מקומות בגמרא שהיו מזיקים השרויים בבית מדרש, מכל מקום יש לחלק, שלענין השראת שכינה הנה בבית הכנסת מאחר שיש שם היכל הקדש עם ספרי תורה, שאין רשות להם כלל. שכיון דיש שם השראת שכינה אין דרך למזיקים ליכנס שם.
והוא דחה דבריו, שמה שכתב שקדושת בית הכנסת כשיש שם היכל ובו ספרי תורה יותר מקדושת בית המדרש, כי אינו נראה לי, מאחר וחמור תלמוד תורה של רבים, ובבית המדרש של רבים אמרו שחמורה קדושתו מבית הכנסת כמבואר בבית יוסף באורח חיים סימן קנא. ואם כבר יש לומר שבית המדרש אין קדושתו יותר מקדושת מקום ההיכל. אבל כל שאר בית הכנסת ודאי קדושת בית המדרש יותר ממנו. ואפשר גם כן שכל מקום הרחוק ממקום ההיכל ארבע אמות, אפשר יש רשות למזיקים להיכנס לשם.
והאמת שישנם כמה מדרגות בקדושה, ובזה יהיה נוח המובא בכמה מקומו בגמרא שהיו מזיקים בבית המדרש, וכן המובא בגמרא בנוגע לשכר על דוחק הבאים לשמוע הלכות הרגל, ומבואר בגמרא שדוחק זה נוצר מהשדים והמזיקים המתחככים בהם. והרי בשבת כלה היו רבבות אלפי ישראל ורוב האמוראים קדושי עליון וודאי שישנו השראת שכינה. ועם כל זה היו מזיקים. וצריך לומר על כרחך כאמור שכמה מדרגות ישנם בקדושה.
ומה שכתוב בפרק הכונס שאם היו מתפללים עשרה או מלמדים שם תינוקות בבית הכנסת אזי אין אפשרות למשחית בבית הכנסת, היינו דוקא להפקיד כליו כמפורש שם. אבל יש לחוש עדיין למזיקים. וכותב שם, שעדותי זו ששמעתי מפי רבנן זקני שער בעיר הקודש ירושלים ממעשים שאירעו בימיהם שהיו מזיקים בבית הכנסת למרות שהיו שם כמה ספרי תורה ומלמדי תינוקות.
וכן הוא על פי קבלה, כפי שאמרו המקובלים שאדרבה, בכל מקום של קדושה סביב רשעים יתהלכו בריחוק ארבע אמות. והסטרא אחרא שואבת איזה ניצוצי קדושה מכך. ועוד יש לחלק בין סטרא אחרא למזיקים ואין להאריך בזה. ובפרט בנידון האמור שאין צריך לכל האמור, מאחר שבכותל האמצעי מבחוץ מצד הבית שם יבואו לשאוב ממנו קדושה דרך הפתח והחלון שבינתיים, וצואת רבינו יהודה חסיד במקומה.
ולכן מסיים שם, שיש להחמיר גם בבית הכנסת. והיודע מצוואת רבינו יהודה חסיד צריך לחשוש, ומי שאינו יודע כלל, עליו נאמר שומר פתאים ה'.
העולה מן האמור: שמי שיודע מהנכתב בזה ב'צוואת רבי יהודה חסיד', עליו לחשוש מסתימת חלל פתח באופן גמור,- גם כאשר מדובר בבית הכנסת שהוא מקום קדוש. ואמנם מספיק להשאיר איזה נקב משהו שלא יהיה סתום באותו החלל, ואף יכולים לכסותו לאחר מכן אם איזה תמונה וכיוצא בזה.
