תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש איסור בונה בכלים. ב) האם דלתות נחשבות ככלים, או כיון שמחוברות לקרקע, נחשבות כקרקע. ג) האם יש הבדל בין אם הידית רגילה להתפרק ממקומה גם בימות החול, או שנפלה בפעם הראשונה כעת בשבת. ד) האם יש הבדל האם היא קשורה לדלת באיזה שהיא צורה. ה) האם יש הבדל בין אם קשה להחזיר אותה, או שהיא מתחברת בקלות
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בסימן שיד סעיף ב', בגדר מלאכת בונה מהתורה, שהתוקע יתד בכותל לתלות בו כלים וכיוצא בזה, חייב משום בונה. ואפילו לא תקע היתד, אלא שקדח חור בכותל לתקוע בו יתד, חייב משום בונה על נקב זה, הואיל ונקב זה הוא מועיל לבניין, דהיינו לתקיעת היתד. וכן העושה נקב בקרקע הבית כדי שיצאו המים, חייב משום בונה.
ושיעור מלאכת בונה הוא אפילו אם בנה 'כל שהוא'. כמבואר ברמב"ם פרק י' הלכה יב.
ולפי זה אם רוצה להדביק 'מתלה' על קיר, באמצעות דבק, או באמצעות וואקום לחץ אוויר? בפשטות נכלל במלאכת בונה למרות שזהו חיבור חיצוני לגוף הקיר, (לא כמו בתקיעת מסמר וקידוח חור), כי מכל מקום יסוד מלאכת בונה הוא כל חיבור לקיר באופן המועיל לשימושו (אף שאין זה מועיל לגוף הקיר), כי מכל מקום בנה כאם משהו המועיל לשימושו, (וכמו הקודח חור שאדרבה לכאורה מקלקל הקיר, אך בונה זאת לצורך שימושו, לתלות במסמר כלים). רק כמובן צריך שיהיה בגדר 'התוקע' – בחוזק, ולא משהו רפוי, שאזי יהיה זה רק מדברי סופרים – שמע יתקע.

ולנעוץ 'נעץ' בלוח מודעות המחובר וקבוע לקיר (ראה שיג, יז, שאף בכלים המחוברים לקרקע, יש בהם משום בונה). והרי אפילו כל שהוא של בנייה אסורה. [ואמנם לחבר אחד מהאמורים ברפיון בלא חוזק? (דיוק - 'התוקע'). אין בזה איסור תורה, אך אסור מדרבנן שמה יתקע].
והנה מבואר בסימן שיג סעיף ב', שקנה שהתקינו להיות נועל בו - שתוחבו בכותל אצל הדלת, אין צריך שיקשרנו בדלת מבעוד יום, שאף שלא היה קשור ותלוי שם מבעוד יום ותוחבו שם בשבת, אין בו משום בונה בשבת, הואיל ואינו מבטלו שם, אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר.
ומכל מקום דומה הוא קצת לבניין יותר מפקק החלון והארובה, ולפיכך אף אם חשב עליו מבעוד יום לנעול בו בשבת, ואף אם ייחדו לכך לעולם, ואף אם כבר נעל בו פעמים רבות בחול, והוא מיוחד לכך, אסור לנעול בו בשבת. אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך, שאז ניכר הדבר שאינו מבטלו שם, אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר, שכך מוכיח מעשה תיקונו, שעל ידי מעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי, ואין דרך לשקע כלי בבניין לבטל אותו שם לעולם, ואז מותר לנעול בו, אף אם עדיין לא נעל בו מעולם מבעוד יום.
אולם נגר שהוא יתד שתוחבים אותו בחור שבאסקופה לנעול הדלת, הואיל ותוחבים אותו באסקופה למטה - דומה הוא לבניין יותר מקנה שתוחבים בכותל מן הצד - ואין נועלים בו. ואף שהנגר הוא מיוחד לכך, ואף אם תיקנו ועשה בו מעשה המוכיח עליו שהוא עומד לכך, אלא צריך שיהיה קשור שם מבעוד יום.. שהואיל והוא קשור ומחובר שם מבעוד יום, אינו נראה כבונה בשבת.
ומבואר באשל אברהם: ברזל המגביה מה שקורים בדלת 'קלאמקא' (ידית), שהוא נופל לפעמים מהדלת ומחזירים אותו עומד זמן מה, כשנופל מהדלת בשבת קודש נראה שיש היתר להחזירה לדלת בשבת קודש. כמו סכין ששלפה ודצה מערב שבת קודש. ומכל מקום אולי יש לדמות זה קצת לדין של נגר. (אך לפי המבואר לעיל בדברי רבינו עכ"פ, מבואר כמעט מפורש לאיסור בזה כדין נגר.
העולה מן האמור: שידית של דלת שהתפרקה ממקומה, דינה כמו דין נגר שהחזרתו דומה לבונה, שאף שאינו מרחיב את הנקב בזה, מכל מקום הוא דומה לבונה, ואסור על כל פנים מדברי סופרים. (אלא אם כן הוא קשור על יד הדלת מבעוד יום, לצורך שימושו בצורה זו).

[ומה שהותר הוא בקנה שהתקינו להיות נועל עמו, כלומר שכרגע רק שומר אותו בכותל (עד שיצטרך לנעול עמו), והרי זה כמו סכין (כלי) ששומרו בכותל, שאין זה דומה לבונה כי כולם ידועים שאין דרך לבנות עם כלים בכותל].