כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מותר לאבל להשתתף במחות במשך ימי האבל. ב) האם יש הבדל האם מדובר שמחות של קרובים או של שאר חברים. ג) האם יש הבדל על מי מתאבל על שאר קרובים או על הורים. ד) האם יש הבדל בין השבעה עצמם לבין ימי השלושים לבין השנה של האבלות. ה) האם יש הבדל בין סעודות המצווה לבין סעודות של רשות או חברות. ו) האם יש הבדל בכמות ההשתתפות כמו למשל אם משתתף בכל החתונה או רק בחופה או רק אומר מזל טוב והולך.
תחילה יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצא סעיף א' שאבל אסור לו לשמוח או לגרום לעצמו דברי שמחה ולכן אסור לו להחזיק תינוק קטן במשך ימי השבעה כי דרכו לגרום לו לצחוק ושמחה ויש חשש שזה יגרום לו שמחה וצחוק.
והנה לגבי כניסה לשמחות אבל שמתאבל על כל שאר מתים חוץ מאביו ואימו יכול להיכנס לחתונה לאחר שלושים יום. אבל אם הוא מתאבל על אבא או אמא שלו מותר לו להיכנס רק לאחר שיעברו שתים עשרה חודשים וגם אם מדובר בשנה מעוברת שיש לה שלוש עשרה חודשים עדיין יהיה מותר לאחר שנים עשרה חודשים.
אבל אם מדובר כפי שהיה נהוג בזמנם שאדם חבר טוב שבא לשמוח בשמחת חברו בחתונה שלו והוא נותן לו איזה סכום כסף או מתנות וזה סוג של הלוואה והשתתפות מותנית התנאי שגם הוא יבוא וישתתף איתו בזמן אחר שהוא יתחתן והגיע זמן זה של חבירו בשעה שהוא באבלות והוא צריך לפרוע לו את התנאי וההתחייבות מותר לו מיד לאחר סיום השבעה אבל זה דוקא אם חייב לפרוע לו את ההתחייבות מיד.
ובמקרה שהוא לא חייב לפרוע לו את ההתחייבות מיד אסור לו עד לאחר שלושים יום על שאר קרובים וכל זה דוקא בשאר קרובים אבל אם הוא באבלות על אביו או אמו אסור לו ליישם את ההתחייבות במשך כל שנים עשר חודש וזאת למרותש חייב לפרוע אותה מייד.
אבל אם מדובר שהוא אחראי בענייני מצווה כמו שהוא מתעסק לחתן יתומים ואלמנות ועושה זאת לשם שמים והמצווה בלבד ולא לשם תמורה כספית וכדומה ובלעדיו יתבטל המעשה ולא יתקיים. מותר לו גם כאשר הוא באבלות על ההורים שלו להתעסק אם כך מיד לאחר שלושים יום והוא לא צריך להמתין עד לאחר שנים עשר חודש. אבל בתוך שלושים יום אסור לו ללכת ואפילו להתעסק בכל סעודת מצווה שבעולם יהיה איזה שיהיה.
וכל זה דוקא בסעודות מצווה שיש בהם שמחה אבל סעודות מצווה שאין בהם שמחה כמו מצוות פדיון הבן או ברית מילה מותר לו להשתתף אפילו בתוך שבעת ימי האבלות ואפילו לאכול שם אם זה נערך בתוך ביתו הפרטי והוא לא יוצא מתוך ביתו. ויש חולקים ואוסרים בסעודת ברית מילה. ולפועל המנהג שאבל על הוריו אינו משתתף בשום סעודת מצווה ואינו אוכל שם בכל משך שנים עשר החודשים אם מדובר בסעודה שנערכת מחוץ לביתו.
ואם הסעודה נערכת בתוך ביתו הפרטי והוא לא צריך ללכת מחוץ לביתו ואם מדובר בתוך הבית מקילים שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכל שכן בשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר כן נראה לי.
אבל אם הוא רוצה להיכנס רק לשעת החופה שלא בשעת אכילה כדי לשמוע הברכות יש מתירים ויש אוסרים. אבל יכול לעמוד בחוץ לבית לשמוע הברכות. וכתב הרמ"א שמכל מקום לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים בשמחת החתן וכלה וכן נוהגים האשכנזים במדינות אלו.
וכל זה בבית שעושים בו את החתונה ואוכלים ושותים ושמחים שם אבל בחופה שעושים בבית הכנסת שמברכים שם ברכת אירוסין ונישואין ואין שמחה כלל מותר מיד אחר שבעה. ויש אוסרים עד שלשים וכן נראה לי. ויש מקומות שמחמירים להיות האבל עומד כל שתים עשרה חדש חוץ לבית הכנסת לשמוע הברכות. ומכל מקום נראה שאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבבית הכנסת. וכן יוכל להכניס חתן כדרך ארצנו ששני אנשים מכניסים החתן תחת החופה. ויוכל ללבוש קצת בגדי שבת בשעה שמכניסים ובלבד שיהא אחר שלושים וכן נוהגים.
יש מתירים לאבל לאכול בסעודת נשואים או ברית מילה עם המשמשים ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר ויש אוסרים וכן נוהגים רק שהאבל משמש שם אם ירצה ואוכל בביתו ממה ששולחים לו מן הסעודה.
העולה מהאמור: שלמעשה המנהג שאבל על הוריו אינו יכול לצאת ולהשתתף בכל שמחה איזה שתהיה בתוך שנים עשר חודש של האבלות. אם היא נערכת מחות לביתו אבל סעודות שאין בהם שמחה ממש כמו פדיון הבן או ברית מילה והיא נערכת בביתו לאחר השבעה מותר לו להשתתף.
אך לבוא רק לשמוע הברכות שתחת החופה וללכת לאחר מכן אם החופה נערכת במקום אחר ממקום בו נערכת הסעודה הוא יכול להשתתף שם לאחר שלושים יום.
אך יש אפשרות שלאחר שלושים יום ילך לסעודת חתונה ויעזור מעט להגיש את האוכל לכמה סועדים ויאכל בחדר בפני עצמו.